זה מאות בשנים צוברות הא- שמיות והאנטישמיות, במונוטוניות אבסורדית ומפחידה, דימויים ונושאים זהים ביסודם, היהודי השטני הפך במשך הזמן, בלבוש מודרני ובאצטלה מדעית, לסרטן ממאיר שיש לכלותו.
בקרב עמי התרבות הנוצרית השתרש ההרגל שלא לראות ביהודי בן אנוש; היהודי הוא דמות מיתית ששוכנת בדמיון הקולקטיבי שלהם. תדמית זו משתקפת בלשון, בספרו ובאומנויות שלהם. מחקר זה מנתח יצירות של סופרים צרפתים א- שמיים ואנטישמיים במאה העשרים. הייצוג של הדמויות היהודיות בהן מגלה את קביעות הדימוי המסורתי השלילי למאפייניו- דימוי נוח, בהישג יד תמיד, שאפשר לנצלו למטרות מתקבלות על הדעת לכאורה. שוב ושוב אנו עדים להתגברות הדמיון על המציאות, להשתלטות האי רציונלי על התבונה, לניצחון השנאה על כיבוד האחר.