דיאנה מיליה בוחנת את השפעותיהן של התערבויות טיפול באמנות על מטופלים הפוגעים בגופם. נקודת המוצא שלה היא הגדרת הפציעה העצמית עצמה. בתרבויות רבות, משולבת הפציעה העצמית בטקסי הקרבה, כאמצעי לרפא את החברה כולה. שינויי גוף כגון גרימת צלקות וקעקוע משמשים בטקסי טהרה, ריפוי ובגרות. הפציעה העצמית משולבת לעתים גם באמנות המיצג. המחברת מבודדת היבטים אלו של הפציעה העצמית ומוסיפה להם מידע על-פי תיאוריות מן הספרות הפסיכואנליטית, כדי להסביר כיצד יכול הטיפול באמנות לעזור למטופלים הפוגעים בעצמם.