ציפורי המילניום הוא קובץ שירה שלישי של רות גולן. חוט השני העובר בשירים הוא תנועה בזמן, לעתים רכה וכמעט נסתרת, ולעתים מתפרצת. זוהי תנועה הזורמת בכמה ערוצים הנפגשים ונפרדים, ונעה בין הצורך לשבירת הצורה ובנייתה, בין רבדים שונים של השפה, גבוהה או נמוכה. בין הפאתטי לציני, ובין התקרבות המעוררת אימה להתרחקות המולידה געגוע. כל שיר ממוקם במקום כלשהו בעולם, מקום תרבותי או פוליטי שבו זמנית הוא גם מקום נפשי, כשהגבול בינו לבין העולם החיצוני מחורר ונזיל. גברים ונשים נעים בשירים אלו לצד אלו במעגלים נפרדים, והמחבר ביניהם אינו יותר ואינו פחות ממבט, מלה, מגע זמני, וגעגוע תמידי אפילו במצב האינטימי ביותר. אשה אחת משטחת על שלחן עבודה בצק פילו מגלגלת לאצבעות דקות את פריכות אהבתה היונית היא לשה בידים כאבים ועלבונות קטנים. ``הוא לא החזיק בידי הוא לא דאג לי. הוא לא...`` בצפרניה היא חורטת פילו-סופיה. רות גולן היא פסיכולוגית קלינית שעוסקת בפסיכואנליזה. ספריה הקודמים: ערפל, ספרית פועלים, 1991. צל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996. כמו כן פרסמה מאמרים העוסקים בפסיכואנליזה ומקומה בתרבות, בעקבות דרכם של פרויד ולאקאן, והיא עורכת את Almanac of Pschoanalysis פרסום פסיכואנליטי באנגלית של הקבוצה הישראלית, המשתייכת לאסכולה האירופאית לפסיכואנליזה.