שירי בעירה איטית הם דיבור, פיסות של סיפורים על מוקמות ודמויות בחייה של המשוררת, מושמעים בריתמוס התואם את קצב הנשימה. מבחינה זו, הם מהלך פשוט של הקול הדובר את נסיון חייו. על השירים אומרת המשוררת: ``הם בשבילי לחש כנגד צער, שכחה וגעגוע, ובכך הם מספקים לי חומר לבעירה האיטית של הקיום``. דבורה אמיר פרסמה שירים בכתבי העת: ``חדרים``, ``סימן קריאה``, ו``עלי שיח``.