מיטב השירה הפוליטית בשני העשורים האחרונים. תשעים ותשעה שירים מאת ארבעים וחמישה משוררים - מטוביה ריבנר שעדיין נלמד בבתי-הספר כ"משורר שואה", ועד גיל אנגלשטיין, תלמיד תיכון; מזוכי פרס ישראל לשירה ועד למשוררים צעירים שעוד לא הוציאו ספר. הדרך שעשתה השירה העברית משלהי מלחמת לבנון דרך האינתיפאדה הראשונה, תהליך אוסלו, האינתיפאדה השנייה ועד לשלהי שנת 2004.
חשיבותה של שירת המחאה אינה יכולה להימדד בשאלות תועלתניות-כמותיות. את העקבות שהיא מטביעה במציאות ניתן לראות לרוב רק ממרחק זמן. העמדה האתית הננקטת בשירי הקובץ הזה היא כיום עמדת מיעוט. ואולם לאורך ההיסטוריה, גם הלא-ישראלית, יצירות ספרות מבטאות את האסור ואת המהפכני, ומקדימות - ומקדמות - את התקבלותו. המסר של שירי מלחמת לבנון, שהתקבל אז בהתעלמות, בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", היום הוא כמעט נחלת הכלל, כמו הביטויים השגורים "מלחמת יש-ברירה" ו"הבִּיצה הלבנונית". יום יבוא וגם שירי האסופה הזאת ייקראו כקול השכל הישר בעידן חשוך. (מתוך אחרית הדבר מאת טל ניצן)

שם הספר
דומסטיקה
ערב רגיל - שירה #
זהב החוסר-כל / זהב החסר-כל - שירת אמריקה הלטינית
פעמון הפרא - מבחר משירת אמריקה הלטינית במאה העשרים