מאירה קינן- מנסור על ספרה: השיר הוא תמיד תנועת סירוב. התקוממות כנגד הזמן המנשל. משחק מכור מראש, מאבק-אבסורד, שבו אנו בתפקיד הקומי- טראגי של מנשלי השכחה משכוחיה.
ברקע כתיבתו של הספר הזה (מהלך שלוש שנים מפרסום הספר הראשון שלי "בחומר הגמיש של המסטיק") מבשילה ומבכירה פרידה (חלקית) מקול- הנערה שהייתי. מתבגרים, זכרים בעיקר, מכירים את המבוכה הכרוכה בהתחלפות הקול.
להיפרדות הזאת, בד בבד עם שמחת ההשלה והויתור, נלווים חיפוש, גישוש וגילוי של קולות נוספים ונלווית גם תחושת צער ואפילו אבלות ומכאן שיר הקינה, ה"אלגיה".
לצד ההכרה בפשטותם הטבעית של מרבית הדברים החשובים לא נעלמת התשוקה להתיר, ולו קצה חוט במבוך-ההשתנות ויש איזו ידיעה אופטימית, לא מושכלת, שגם כשאני בעצב ולפעמים ממש על גחון, אולי בכל זאת ניתן לי, בכוח השפה, להשיג דבר מה. הספר "אלגיה לנחש" הוא המשכו הטבעי של ספרי הראשון, אבל הוא גם אחר. אני לא מתכוונת לחטוא בפרשנות לשיריי אך יודעת לומר שהם כולם טיוטות למכתב- אהבה שאני רוצה לכתוב.
בספר חמישה שערים שבהם באו השירים:
"מיתוס", "מלחמה", "שירי חוצות", "נסיבות או שירי עצב עמוק" , ו "מוצא?"
מאירה קינן-מנסור (1955) ילידת ירושלים, נשואה ואם, מלמדת ספרות ומקרא בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. בעלת תואר שני במסלול לכתיבה ספרותית באוניברסיטת בן-גוריון ובוגרת כיתת השירה של הליקון 1996. שיריה פורסמו בכתבי עת. ספרה הראשון "בחומר הגמיש של המסטיק" יצא בהוצאת הליקון, 2003.
על עטיפת הספר: ארנסט לודוויג קירשנר, "מרצלה".