יעקב גולדשטיין (1971-1896) הוא מגדולי המשוררים המודרניסטים היהודים, ורבים מחשיבים אותו כגדול משוררי יידיש בדורו. ההתוודעות לחטיבה נרחבת של שירתו בתרגום עברי (ב``סימן קריאה`` 8) עוררה השתאות בקרב דור של משוררים עבריים צעירים אל מול שירה זו, שהקדימה בהרבה מהלכים דומים בשירה בעברית של שנות החמישים (זך, עמיחי) ולא תאמה את הדימוי של שירה ביידיש... גלאטשטיין היה אחד המייסדים של הזרם האינטרוספקטיביסטי בשירת יידיש האמריקנית, ה``אינזיכיזם``. כאחיהם באירופה, משוררי המהפכה והאקספרסיוניזם, פתחו האינזיכיסטים את שערי השירה בפני כל הנושאים שבעולם - פוליטיים, יומיומיים, אורבניים, טכנולוגיים וכו`. הטון שלהם העדיף את האיפוק האירוני על פני הפאתוס, ואת השקף האישי, הפרטי. גלאטשטיין הושפע מן השירה המודרניסטית האנגלו-אמריקנית. בספריו הראשונים הירבה להעמיד סיטואציות פנטסטיות ופיתח תחביר של שיחה. הסגנון האישי של הכתיבה, האירוניה והקליידוסקופיות, והשימוש בסגולותיה המטאפוריות של לשון הדיבור, ומעל לכל - חובת הכתיבה על כך מה שמעסיק אישית את המשורר, יהיה הנושא אשר יהיה - מעניקים לנו שירה שהיא עדיין רעננה ומטלטלת - שירה שאין רבות שישתוו לה בשירה העברית. המבחר המקיף שבספר זה כולל (בתרגומו של בנימין הרשב) כמחצית משירתו של גלאטשטיין, על כל תקופותיה.