``המרכז החברתי של חייה היה בפרות, ולא בציור. בשיחה חופשית ידעה אמנם לפתח מערכת תפיסות בניגוד לאופנות המקובלות, והיה אפילו איזה זעם בפסילתה של כל `פוזה` אמנותית חולפת, בשלילתה של העמדת פנים `מודרניסטית` אבל מעולם לא היה לה הציור נושא בעל חיוניות ועמוס איכפתיות כמו הספרות. ואז התעורר מחדש הצליל. ציירה - הטובים בציוריה נוצרו בראשית אותה תקופה. היא כתבה הרבה, מילאה מחברות, כתבה וגנזה, היססה והוסיפה לכתוב``. מתוך הקדמתו של משה שמיר לספר זה צלה בינדר ציוותה את כל עזבונה ל``מוסד אלתרמן`` עם מותה נתגלה בביתה אוצר לא נדלה של ציורים, שהפתיע את כל רואיו ברמתו, בייחודו ובהיקפו. חלקם הוצגו בראשית 1989 בגלריה ``גלאי``, בתערוכה שמשכה המונים והוארכה לפי בקשת הציבור מעבר למתוכנן. בספר זה אנו מביאים משהו מרישומיה, וכמה שירים. אין באלה כדי למצות את מלוא יצירתה של בינדר.

שם הספר
מיטב השיר לגן
ספורים וציורים
סיפורים וציורים