לפנינו חקר התפתחותה של התנועה הציונית בארגנטינה בשנים 1935-1948. שנות השלושים, מהפכת 1943 ושלטונו של חואן פרון, השפעות הנאציזם ומלחמת העולם השנייה על יהדות אירופה, מצב היישוב בארץ ישראל ומלחמתו למדינה עצמאית – כל אלה טבעו את חותמם על תנועה ציונית דחוקה ממרכז העשייה הציונית.
המחברת סוקרת אחד לאחד את התהליכים שהפכו גופים בודדים, שעיקר מטרתם גיוס כספים לקרנות, למוסדות המשתפים פעולה ביניהם בתחום הארצי וכלפי העולם היהודי. בהשפעת מפלגת פועלי ציון התחולל בתנועה הציונית בארגנטינה שינוי – מהגמוניה של הציונות הכללית אל הקמת ארגון גג, 'המועצה הציונית העליונה', שהשתתפו בה כל המפלגות הציוניות פרט לתנועה הרוויזיוניסטית. המפלגות הציוניות נטלו חלק חשוב בייסוד ארגון הגג של הארגונים היהודיים בארגנטינה, דאי"א, ובהפיכת ה'חברה קדישא' לקהילה האשכנזית של בואנוס איירס, אמי"א, תוך עיצוב דמותה של יהדות ארגנטינה בניגוד לשאיפותיו של השמאל האנטי-ציוני. במקביל עסקו המפלגות הציוניות בגיוס עזרה ליהודי אירופה, תוך שמירה על אופייה הציוני של ההתרמה נגד מתרימים מן הימין הלא-ציוני.
חורבן יהדות אירופה העלה את קרנה של ציונות ארגנטינה בהסתדרות הציונית העולמית הן בגופים הבין-לאומיים שלה הן בקונגרס היהודי העולמי. בדיונים באו"ם ובמגעים הדיפלומטיים לקראת קבלת תכנית החלוקה בארץ ישראל עלתה חשיבותה של התנועה הציונית המקומית עם עליית משקלן של מדינות אמריקה הלטינית.