האסלאם הרדיקלי הפך לחלק ממציאות חיינו בשני העשורים האחרונים והוא מזוהה יותר מכל עם איראן, עם המהפכה האסלאמית בה ועם דמותו של איתאללה ח׳ומיני.
במאתיים השנים האחרונות נעה הספינה האיראנית על גליהם הגועשים של תהליכי תמורה ושינוי: מהסתגרות מפני המערב ־ לחיקוי נלהב שלו, ובעקבותיו למשטמה ולאיבה. מהפכה עממית המונהגת על־ידי אנשי דת ושלטון של חכמי דת אינם חיזיון נפרץ בהיסטוריה האנושית. לכן, אין תמה שמיגור השאה היה מאורע רב־רושם בעולם.
לציבור בישראל עניין מיוחד בנעשה באיראן: ממדינה ידידותית, שלא היתה מעורבת אף באחת מהמלחמות שנכפו על ישראל, היא הפכה לאויבת הנחרצת ביותר של ישראל, המתנגדת לעצם זכותה להתקיים, המושיטה יד לבל הקמים עליה והמעמידה את עצמה בראש המחנה המתנגד לתהליך השלום.
ספר קצר זה מבקש לבחון את שורשי החזרה אל האסלאם באיראן החדשה, בהקשר הרחב של ההתפתחות ההיסטורית של איראן. מה היו הגורמים של ההתמערבות המואצת? מדוע האכזבה מהמערב ומהם שורשי המשטמה כלפיו? מדוע הפנייה אל האסלאם דווקא? באיזו מידה החזרה אל הדת הקלה את המצוקות שהיוו שמן על גלגלי המהפכה?
אף אם הדיון מוגבל לאיראן, יש בו כדי לשפוך אור על התהליכים הרחבים יותר העוברים על המזרח התיכון בכלל, לתת מימד נוסף לתהליך החזרה אל האסלאם באזור, וללמד על קווי הדמיון והשוני בין המקרה האיראני לזה של החברות האחרות באזור.
פרופ׳ דוד מנשרי הינו עמית מחקר בביר במרכז משה דיין ופרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח־התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב. דוד מנשרי מתמקד בחקר איראן החדשה ופירסם ספרים ומאמרים רבים בנושא.
