“משהו משונה מאוד קורה לרומן הנודע "מאדאם בובארי" בסיפור "פרשת קוגלמס". דמות חדשה נוספת אליו יש מאין. בערך בעמוד 100 צץ ברומן יהודי מקריח וממושקף העונה לשם קוגלמס, ומתחיל לחזר במרץ אחרי אמה. קוגלמס הסתנן לסיפור באמצעות תעלול מתוחכם שביצע עבורו קוסם מפוקפק בשם פרסקי הגדול. פרסקי בנה מעין תיבת קסמים, ותמורת 20 דולר הוא משגר בעזרתה את לקוחותיו לתוך רומן לפי בחירתם. הלקוח נכנס אל התיבה יחד עם הספר המבוקש, וברגע שהקוסם סוגר אחריו את הדלת- הוא מוצא עצמו נטוע בלב העלילה.
אך קוגלמס לא ייצא בשלום מהאגדה המודרנית הזאת. בדיוק ברגע שהוא ומאדאם בובארי מואסים לחלוטין זה בזה, משהו משתבש. התיבה מתקלקלת, הם נשארים תקועים במקומם, והסוף – רע ומר לכולם.
בסיפור הזה, ובאחרים, וודי אלן "משפץ" את ההיסטוריה, וכותב פרקים נבחרים ממנה מחדש כראות עיניו. בסיפור האחרון הוא משבץ את עצמו ביוון העתיקה, בתפקיד פילוסוף חדשני ונועז, המחכה להוצאה להורג בעוון הפצת רעיונותיו החתרניים והמשחיתים. (מזכיר לכם מישהו?)
בשאר הסיפורים הוא סוגר חשבון עם כל אדם ותופעה שהתמיהו אותו או עלו לו על העצבים במשך השנים. והרשימה ארוכה מאוד. אקדמאים, פילוסופים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אנשי מאפיה, שחקני פנטומימה, בלשים פרטיים, רבנים, אלוהים, האפיפיור ועוד ועוד. אף אחד אינו פטור מהעט השנון וההומור המרושע של אלן, שעושה מכולם קציצות באסופת סיפורים חצופה, משעשעת ומענגת, שטעמה כטעם סרט ישן וטוב של וודי אלן.”