יהיו מי שיאמרו כי ישראל של ימינו הפכה למעין מילה נרדפת למזרחים, עד כי נדמה שאין מרחב שאין בו נוכחות מזרחית, הגם אם זו רק גודשת את רוחב העין או מוזמנת לייצוב דופן התרבות. אולם ראוי להתבונן במציאות המזרחית גם מעבר לרטוריקת היומיום שלה המספקת לא פעם מופעי היעלמות מפוארים של עברה הערבי, ולהתעכב על השורשים השחורים, כמו גם על הסוואתם באמצעות עברות, חקיינות או תקינות. יש למצוא את העגה שנשתקעה בזיהוי ולדובב אותה; למצוא את הפרצוף שבתוך הפרצוף, זה מן הדור הקודם, ולדמיין מציאויות קודמות שנחרתו בו, שמגיחות ממנו ברגעים לא צפויים. נקודת המוצא לספר הזה הן מופעיו השונים של הביטוי "שפת אם", כשם התערוכה, הכנס ופסטיבל הסרטים שהתקיימו באביב 2002 במשכן לאמנות עין חרוד ובסינמטק תל אביב. שנים - עשר המאמרים והרשימות שבספר נפגשים סביב העיסוק בשארות התרבותית של מזרחים ובעמדות המופקות מתוכה (קרי מזרחיות). מחבריהם נוקטים סדרת מבעים לשוניים המחליפה בין הביוגרפי והמחקרי, האינטימי והביקורתי. כיצד לנסח השתייכות וזרות של מזרחים כיום, בדור השני והשלישי להגירה, על רקע ההיסטוריה והסביבה התרבותית - יהודית כערבית - של יהודי ערב בעבר? כיצד מסומן מקומו הלשוני של המזרחי בעברית? האמנם נסוגה מפניה כליל השפה הערבית? מה תפקידם של אזורי ההיזכרות בשפה הערבית שנכרו בעברית בעיצוב הרציפות התרבותית עם המזרח? מה הם הביטויים הקולנועיים והמוזיקליים המטרימים של המפגש בין יהודים לערבים, וכיצד הם עודנו מאוחר יותר ביצירות של קולנוענים מזרחים? שאלות אלו משרטטות תוואי לקריאה אפשרית אחת בקובץ.