מדי שבוע, זה חמש-עשרה שנים, יוצא גדעון לוי לגדה המערבית ולרצועת עזה כדי לחזור ולספר לישראלים על העוולות הנעשות בשמם לשכניהם הפלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי. לוי אינו מנתח במדורו את הפוליטיקה הסבוכה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני או מציע פתרונות קסמים ליישובו, אלא מדווח מהשטח, בפשטות ובאופן ישיר וכן ככל האפשר. בכרך זה מכונסות מקצת מרשימותיו של גדעון לוי שהתפרסמו במשך השנים: לראשונה יוכל הקורא לעקוב צעד-צעד, חודש-חודש, אחרי התפתחותו של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה משנות האינתיפאדה הראשונה, דרך "תהליך השלום" ועד לימים השחורים של אינתיפאדת אל-אקצה, מבצע "חומת מגן" ו"גדר ההפרדה". מדורו של לוי "אזור הדמדומים: המתפרסם בקביעות במוסף "הארץ" בלוויית תצלומיו של מיקי קרצמן הוא אחד מהמפעלים החשובים ביותר בתולדות העיתונות העברית. עבודתם של לוי וקרצמן היא חסרת תקדים הן במשכה ובעקביותה והן באומץ הלב האישי והמקצועי שעולים ממנה. לא קל לקרוא אתה רשימות הללו ואי אפשר לאהוב את הדיוקן המכוער והאכזרי של מדינת ישראל שנשקף מהן; אך בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הספר השחור הזה הוא שלנו.

שם הספר
תינוקות מחייכים