“גיבור המותחן הראשון שכתב העיתונאי האמריקני ויליאם דיהל, "המשימה של שארקי" (הוצאת בוסתן, 1980), הוא שארקי (אין שם פרטי, רק שארקי), בלש במחלק הסמים של משטרת אטלנטה. בשעתו שירת שארקי "במודיעין הצבאי" (עמוד 195) של צבא היבשה, ולאחר מכן התגייס למשטרה. "אפו נשבר בסמטה אפלה מאחורי תחנת אוטובוס בשעה שהיה שוטר טירון" (עמוד 113), אבל מאז הלך והפך לאחד הבלשים הקשוחים שיש. 

כשרדף בראשית הספר אחר סוחר הסמים המכונה מרי ("עליז") לתוך אוטובוס הומה אדם, הבין במהירות כי "מרי היה במצב רוח קטלני והכרחי היה לעצור אותו במהירות. באקדח של שארקי היו כדורים לטווח קצר. הסיכוי שיעברו דרך הסוחר ויפגעו במישהו מאחוריו היה קטן. הוא היה מוכרח להסתכן" (עמוד 38). סוחר הסמים הוסיף לירות לעברו באוטובוס כשבין השניים עמדו עוברי אורח תמימים. "שארקי שלח יד לתיבת העודף והוציא משם תריסר אסימונים. הוא כרע על ברכיו וזרק אותם לאורך האוטובוס. מרי בלע את הפתיון. הוא קם וירה עוד שתי יריות לתוך מושב הנהג. תוך כדי כך התרומם שארקי, הניף את שתי ידיו מעל למחיצה וירה פעם אחת. הכדור פגע בלחיו של מרי. הצד הימני של פניו נפתח. דם פרץ החוצה ונשפך על פניו ועל חזהו" (עמוד 38). אולם למרות שנפצע ביקש סוחר הסמים להשיב באש. "שארקי כיוון שני סנטימטרים למטה וירה פעמיים. האוטומטי קיפץ בידיו. שני חורים הופיעו בחזה של מרי במרחק סנטימטר זה מזה" (עמוד 38). סוחר הסמים נהרג והאזרחים ניצלו.

אבל לאחר האירוע הועבר שארקי למחלק מוסר. שם נקלע למזימה שטנית של מולטי מיליונר אכזר להמליך נשיא אמריקני שיהיה למעשה בובה על חוט. המזימה עוברת דרך דומינו, נערת ליווי יפייפיה שיודעת יותר מדי. כדי להגן עליה יידרש שארקי לכל הכישורים שרכש ברחוב, בצבא ובמשטרה. דיהל כתב מותחן סביר עם כמה דיאלוגים משעשעים. כך למשל, שאל את שארקי אחד מחבריו למשטרה אם הוא חושב לפעמים שהם בחרו במקצוע הלא נכון? "רק כשאני ער" (עמוד 93), השיב.

אפשר. לא יותר.”