“רוב הרומנים של שלום עליכם שקראתי עד היום היו מאוד מהנים, זה איננו רומן וכותרתו "סופרים יהודיים" משמע כך לפחות חשבתי שמדובר במאמרים שכתב שלום עליכם על סופרים בני דורו. למעשה הכותרת מטעה, מתוך 33 פרקי הספר 10 הפרקים הראשונים בלבד שהם שליש מן הפרקים וגם שליש ממספר העמודים היו קשורים לסופרים ומשוררים בני דורו של שלום עליכם. הוא כותב בעיקר על מנדלי מוכר ספרים, טשרניחובסקי, י.ל.פרץ, פרישמן, ביאליק, א.ל. לוינסקי.
הפרק המרתק ביותר לטעמי הוא פרק שנכתב ב-1908 ומתאר את פגישה מרובעת בין ענקי הספרות העברית דאז מנדלי מוכר ספרים, שלום-עליכם, ביאליק ורבניצקי, הם נפגשו לחופשה משותפת בהרי שוויץ והשיחות בניהם אותם כותב שלום עליכם מעניינות מאוד. פרקים נוספים שעניינו הם מפגשים שהיו לשלום עליכם עם י.ל.פרץ וביאליק.

שני שלישים אחרים של הספר כוללים מספר סיפורים קצרים שטרם פורסמו, מאמרים ששלום עליכם כתב על עתונים וכתבי עת יהודים ומספר מחזות שכתב שכנראה מפורסמות לראשונה. אחד המחזות שנקרא "פאנטאזיה" מעניין, השחקנים בו הם לשון הקודש, ז'רגון(שפת היידיש העממית), אחיאסף(כתב העת), תושיה(בית הוצאה לאור), המליץ, הצפירה ועוד כמה. הם מקבלים פתחון פה ומתדינים בניהם בשאלות ספרותיות כשכל אחד מושך לכיוונו שלו.

פרק אחר שנמשך על פני 30ע"מ מוקדש כולו לקטילתו של הסופר שמ"ר(נחום מאיר שייקביטש), קטילה שלא ראיתי שנים רבות, היום כבר אין דברים כאלה ובצורה כזו. אותו שמ"ר טפס לו ז'אנר מסוג של רומן רומנטי עם טרגדיות ונועזות מינית שלא הייתה אופיינית לתקופה, הוא הפך להיות מאוד פופולרי בקרב אוכלוסיות מסויימות וכתב עשרות ספרים (היום אף אחד לא מכיר אותו, אבל את שלום עליכם כן) שזכו להצלחה, אייכותה הירודה של כתיבתו והצלחתו מאוד הפריעו לשלום עליכם (שכנראה גם קינא בו בהצלחתו).

ממאמרים שהקדיש לארץ ישראל ולציונות עולה כי שלום עליכם היה ציוני ותמך בהתיישבות בארץ-ישראל אם כי מעולם לא יזם לעלות ארצה בעצמו. אחד הפרקים הכי מרתקים בספר הוא תאורו של הקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897 כפי שנתפס בעיניו של שלום עליכם שהיה נוכח בו. הוא מתאר ארוכות את עוצמת נוכחותו של הרצל ואת האהדה לה זכה בקרב העם. הוא מקדיש להרצל מאמר מעניין נוסף שכתב ב-1904.

מחזה נוסף שמובא בספר ונכתב ב-1905 נקרא "אוגנדיאה" הוא עוסק בשאלת בית ליהודים באוגנדה. הדמויות המשתתפות הן "מדאם פלשתינה"(אלמנה לא עשירה, אך מיוחסת), "ציונות" (בנה של מדאם פלשתינה, אברך), "העלמה אוגנדה" (נערה שחורה חיננית, יתומה ועשירה), "טריטוריאליזם" (שדכן ארצי), מאקס נורדוי (רופא ראשי של מדאם פלשתינה), זאנגוויל( קרוב שלישי-שבשלישי של אוגנדה), "ציוני ציון"(משפחתה של מדאם פלשתינה"), העלילה מתרחשת במקום קיט בבאזל, מעניין.

סה"כ מאוד נהנתי ולמדתי הרבה מן הקריאה שהייתה מגוונת מאוד, אך שם הספר מטעה וגם תרגומו של אריה אהרוני מיידיש לא מהוקצע מספיק וכנראה גם לא מצליח להביא את רוחו של שלום עליכם לתרגום.
הספר הזה הוא חלק מסדרת ספרים בת 21 כרכים(עד כה) המביאה בתרגום חדש של אריה אהרוני את יצירתו של שלום עליכם לקהל של היום. יצא בתמיכת המפעל לתרגום ספרי מופת.”