עידן רבי, בן 19 מבאר שבע, מבטא בסיפוריו הקליפיים והסאטיריים את הפחדים והתסכול של דור שנולד אחרי מלחמת יום הכיפורים. סיפוריו האישיים הם עולם כאוב של ניגודים וסתירות: אומץ להתבונן במציאות של תוקפנות ואלימות – כנגד פחד לחיות את המציאות הזאת ואין אונים נוכח חוסר היכולת לשנות אותה או אפילו להשפיע עליה.
סיפוריו הסאטיריים מתאפיינים בהיעדר מוחלט של יראת כבוד בפני אישים ומוסדות, ולגלוג פוגעני כלפי אירועים היסטוריים בכלל ומיתוסים בפרט. אין דברים מקודשים שלא ראוי, לדעתו, לבחון את משמעותם במבט נוקב ובניסוח מזלזל וסרקסטי. הוא מחדד את התופעות ומשחיז את הניסוחים, כדי שדקירתם לא רק "תוציא את האוויר מן הבלון" אלא גם תכאיב, שהקורא ירגז, כדי שלא ישאר אדיש.
לשם כך הוא מנצל – במסורת סאטירית נודעת – את ז'אנר הנונסנס והאבסורד מצד אחד ואת הלשון הבוטה, שבמודע אינה נרתעת מביטויים המוניים מצד אחר. אך בתוך הסאטירה החברתית החריפה שאינה מרכינה ראש ואינה מוחלת על שום זיוף, חולף חוט של כמיהה לחיבה ולעדינות.
תרכובת זו של הממד האישי והחברתי, של בעיטה במיתוסים ובמוסכמות, השזורה דמויות כמו אמיתיות בסיטואציות דמיוניות פרועות, חדורה בהומור, האמור להזכיר לנו כי "כואב רק כשאנחנו צוחקים".