יום אחד בחייו של אדם הידוע, כקהלת, מלך בירושלים, כי סופו קרב. ליד כוס קפה של שחרית, מעיין במודעת-אבל בעיתון, הוא מסתכל בחייו כבקטלוג של החמצות ותסכולים, של כישלונות ואכזבות, אף שבמין היפוך מוזר של הגורל נעשה הכישלון האחרון למקור של ביטחון אישי, שקט נפשי ואולי גם חכמה מאוחרת שאין דורש לה. את היום מסיים בשלוות הפיוס שנוסכים הדמדומים על מרפסת גג הנשקפת אל ימה של תל -אביב בסתיו. בתוך הסיפור הזה משולבים, בטכניקה מעין-דוקומנטרית, סיפורים על אישים ומשפחות שפעלו במאה האחרונה בארץ הזו והטביעו עליה את חותמם לטוב ולרע, מתוך דגש מיוחד על תחום שהספרות העברית אינה מרבה לעסוק בו - העבודה: לשם פרנסה, ככורח אישי, כדרך ביטוי, לפעמים כשליחות. אין זה רומן מפתח, אבל כמה מן הדמויות ניתנות לזיהוי חלקי, וכמותן גם כמה מן הדמויות העוברות בסיפור העיקרי. כל הסיפורים האלה משולבים במרקם פוליפוני. גיבוריהם נכנסים ויוצאים זה בחייו של זה ובחייו של גיבור הסיפור העיקרי, ומצטרפים למין רב-סיפור, הקורה בזמנים שונים במקומות שונים לבני-אדם שונים. בין הפרקים משולבים קטעי תמונות מאלבום הזיכרון ושורות מתוך שירים ומגינות, כמין תבלינים המוסיפים טעם מיוחד לסיפור הרבגוני.