“רוצה ספר שיתאר במילים מה עובר עליך כשאת גולשת באתרי קניות סיניים במקום ללכת לישון?

רעש לבן – דון דלילו

כשנמות, הדבר הראשון שנגיד הוא: אני מכירה את ההרגשה הזאת, הייתי כאן קודם.

עלילה:
באמריקה של עיירה מערב־תיכונית בשנות ה־80, פרופסור ומשפחתו מתמודדים עם חרדות החיים המודרנים.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: בעיקר רקע, פחות דמויות, בקושי עלילה

דמויות מעוררות: השתקפות-פנימית, ניתוק-קר, שעשוע-מרוחק, דריכות-עמומה, ניכור-אסתטי

וייב: מטריד, מערער, מהורהר

טון: שנון, מנותק, רהוט, בוגר

סאטירה משפחתית־אקדמית פוסט־מודרנית חדה, עם העלילה שמתנהגת כמו תקלות יומיומיות שמסתירות חרדת מוות עמוקה מאחורי עגלות סופרמרקט עמוסות.

אהבתי מאוד

טקסי צריכה, רעשי מדיה ושיחות אגביות מתורגמות למשהו מצחיק־מוזר ואינטימי. דיאלוגים מסוגנים ומושחזים. פילוספיית מוות במיטבה. האופן בו הספר לוכד באופן מושלם תחושת אימה קיומית, נוכחת בכל מקום. הדחקה נדרשת לחיים ולקריאה.

אבל

הסיפור חמקמק ואפיזודי, כמו רצף הבזקי משמעות. ועוד משהו, את מוכנה למדיטציה על מוות וחרדות קיומיות, אפילו אם הטון משעשע?

בקיצור:

קלאסיקה נבואית ומהפנטת, בעולם שבו צצות תזכורות תמידיות להיותנו בני־תמותה. ספר מרשים, מעניין. אידיאלי אם מתחשק לך פרוזה ספרותית קצבית, אבחנות תרבותיות חדות, ריחוק אירוני ועוקץ פילוסופי.

עוד על הספר: אנטומיה של סיפור - רעש לבן https://atazur.co.il/but_beautiful/%d7%a8%d7%a2%d7%a9-%d7%9c%d7%91%d7%9f/”