מאז ימיו של זיגמונד פרויד ועד ימינו אלה, פסיכיאטרים, פסיכותראפיסטים ופסיכולוגים טיפלו בנשים ואישפזו אותן בגלל דיכאון, נטיות התאבדות וחרדה, או בגלל תוקפנות, גילויי כעס וסירוב עיקש להתאים את עצמן למוסכמות. רוב אנשי המקצוע הללו היו - ועודם - גברים. האם עובדת היותם גברים מעוותת את מדדי הנורמליות ואת שיטות הטיפול של רופאי הנפש? מה מתרחש על ספת הפסיכיאטר? מה מתרחש בחדרי החדרים של המחלקות הסגורות - כאשר החולה היא אשה מבוהלת, חסרת בטחון והמטפל הוא זכר "כל - יכול"? פיליס צ'סלר, פסיכולוגית מוסמכת, מעלה כתב - אישום צורב נגד מאה שנות פרקטיקה פסיכיאטרית מעוולת. המחברת מתבססת, אחרי מחקר של שנים רבות, על עדויותיהן האישיות המזעזעות של נשים בעלות רקע חברתי והשכלתי שונה, שהיו באישפוז או בטיפול פרטי. ספרה של צ'סלר, שיצא לאור בארצות הברית לפני שנים אחדות, חולל שינויים מרחיקי לכת בפראקטיקה של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, בעבודה סוציאלית ובייעוץ. "פיליס צ'סלר מציירת תמונת מצב אמיתית וקשה... אני שותפה לכעס ומתפעלת מן הכתיבה" סוזן זונטאג. "קריאת תיגר על ההגדרה עצמה של השיגעון" גלוריה סטיינם. "ספר מדהים, מרתק, חשוב לכל אשה" לוס אנג'לס טיימס.