בקיץ 1995 התחילה מוניקה לווינסקי, צעירה בת עשרים שאך זה סיימה את לימודיה בקולג', לעבוד כמתמחה במחלקה התחיקתית של הבית הלבן, עבודה שאיפשרה לה ליצור קשר עם נשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון. מה שקרה לאחר מכן תועד ופורסם ברחבי העולם. "התאהבות" של צעירה באדם הסמכותי ביותר עולם, הובילה להשפלה פומבית נוראה שלה ושל משפחתה. מבחינתו של ביל קלינטון, הרומן הוא עוד כתם אחד מבין כתמים אישיים רבים על הקריירה הציבורית שלו. אבל מבחינתה של מוניקה, או "האישה ההיא" כפי שביל קלינטון כינה אותה בפומבי, ארועי השנתיים האחרונות היו נוראים, משפילים והרסניים. "החברה" לינדה טריפ בגדה בה, ומוניקה מצאה את עצמה כלי משחק במאבק הכוחות הגדול ביותר באמריקה. היא היתה לכודה בחקירה של סטאר, ביחד עם משפחתה וחבריה. איימו עליהם במאסר בפועל, אם לא ישתפו פעולה. בעוד מוניקה מחכה להעיד בפני חבר המושבעים הגדול, התקשורת ניהלה משפט משלה. אנשים שבקושי הכירו אותה, היו מוכנים לקבל כספים מתוכניות טלוויזיה סנסציוניות, תמורת רכילות זולה. הגרוע מכול, בעוד כל אדם בעולם אמר את מה שהוא רצה להגיד על מוניקה, היא עצמה לא יכלה, על פי החוק, להתגונן. ב"סיפורה של מוניקה", הקורא יכול להכיר סוף סוף את מוניקה לווינסקי כמו שהיא בחיים. "שנינו היינו אחראים, שנינו רצינו בכך זה היה לא בסדר משום שהוא היה נשוי, אבל אני הייתי צעירה. זאת היתה טעות, אבל זה קרה. אני מבינה שהכנסתי את עצמי למצב שבו לא היתה לי שליטה. השליטה היתה בידו כשהוא דיבר איתי. השליטה היתה בידו כשנפגש איתי. היתה לו שליטה על כל מערכת היחסים..." מוניקה לווינסקי