“יוני, 1936 - צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו, מראשי המאפייה בניו יורק, מהסנדקים של מועצת חמשת משפחות הפשע הידועות – מורשע!!! – שלושים עד חמישים שנים בכלא על עברות סרסרות, וניהול בתי בושת – אבל זה היה רק תירוץ ששימש להפללתו (כמו שעשו לקאפונה עם עבירות המס) כדי להענישו על כל הרציחות, האלימות והפשע שניהל סביבו.
פברואר, 1946 – עשר שנים מאוחר יותר, לוצ'יאנו משוחרר ומגורש לאיטליה, אך למעשה אדם חופשי.
רגע, רגע, לוצ'יאנו הוא אזרח אמריקני, ויש לו לפחות עוד עשרים שנים לבלות בכלא – מה פתאום הוא מקבל "חופשה" ללא הגבלה בחו"ל?
ההסבר מדהים,
אם תיזכרו במה שקרה בין השנים הללו, בוודאי תשימו לב כי מלחמת העולם השנייה התחוללה בה – ומסתבר כי ארצות הברית הייתה צריכה את עזרת הבוס של הבוסים, והוא עזר!
לוצ'יאנו, דאג כי בנמלי ארה"ב, בעיקר בניו-יורק, האיגודים לא ישבתו, וכן ירגלו ויסכלו ניסיונות גרמנים/איטלקיים לחבל באוניות וסחורות אמריקניות ההכרחיות למאמץ המלחמתי.
אך לא רק בשל כך קיבל לוצ'יאנו מתנה יקרה כל כך. ב-1943 בנות הברית החלו בפלישה אל תוך אירופה, בנחיתה וכיבוש סיציליה – והיו זקוקים לעזרת הסיצילאנים כדי לצמצם את הפגיעה בכוחות הפולשים – ומי אם לא המאפיה בסיציליה יכולה לדאוג לכך?
לוצ'יאנו הסיציליאני במקורו, התבקש להפעיל השפעתו בסיציליה כדי לסייע במאמץ הפלישה.
ההרפתקה הסיציליאנית ואח"כ האיטלקית, של ארה"ב ובריטניה, לא היו סיפור הצלחה מסחרר, אך הצליחו בסופו של דבר לכבוש את סיציליה ואיטליה, ושם למדו לקחים חשובים אותם ישמו שנה אחר-כך בנורמנדי.
את השפעת עזרתו של לוצ'יאנו לא נדע כנראה – אבל מהעובדה שלוצ'יאנו שוחרר בסופו של דבר, נוכל להסיק כי משהו משמעותי קרה שם.
לתוך הערפל ההיסטורי הזה, נכנס ג'ק היגינס (הארי פטרסון), הסופר הבריטי המוכשר שהביא לעולם את "הנשר נחת", "אקסוסט", "קולד הארבור" ועוד.
ובכישרון גדול טווה סיפור מתח מרתק, בדיוני, על בסיס עובדות ואישים היסטוריים אמתיים שפעלו באותה תקופה בזירת הים התיכון. זה לא ספר מופת, והעלילה לפעמים מעלה חיוך של "נו באמת", אבל ההנאה עולה על כך.
היגינס מתפרע במחוזות הדמיון במה קרה, ואיך עזר לוצ'יאנו לאירגוני הביון האמריקאים, אבל היי... אני בטוח שהמציאות, אם תתגלה אי פעם תעלה על כל דמיון. לא סתם שולחים פושע שכזה לחופשי...
יופי של ספר, בטעם מתח של פעם.”