אשתי מזה למעלה מ-45 שנה ירתה בעצמה אתמול.
על כל פנים, זאת סברת המשטרה,ואני ממלא בהתלהבות ובצלחה את תפקיד האלמן המתאבל.
החיים עם שרה הפכו אותי למוחה להונאה עצמית.
זו בעיני - כמו גם בעיניה - הכשרה מעולה להונות אחרים.
כמובן שאני יודע שכך נהגה מעולם.
אשתי היתה שפויה מדי,מושרשת עמוק בהווה מכדי להעלות בדעתה את האפשרות לפגוע בעצמה.
לדעתי,מעולם לא הקדישה כל מחשבה למה שהיא עשתה. היא לא מסוגלת להרגיש אשמה.
אני הרגתי אותה.
זהו אחר-צהריים קר בחורף.
גבר בן 70 יושב בחדר הנשקף אל הים, מביט בשמש השוקעת על הגלים.
עברו 24 שעות מאז מות אשתו, בבית שחלקו במשך למעלה מ-40 שנה.
ככל שמחשיך הוא מנסה להבין את החיים, שלאחרונה נראו ברורים מאוד.
הוא מנסה להבין איך הוא, אדם לא אלים כלל, הגיע למצב שבו רצח, אחרי כ-50 שנים של נישואים מאושרים.
האנשים הטובעים הוא רומן פיוטי על אשמה, אחריות ואהבה ראשונה .