“הסיפור שעליו נכתב ספר זה מצטייר כאחת הדרמות הגדולות שחוותה הפסיכואנליזה, זהו סיפורו של המחבר שבשנות השבעים, פרופסור צעיר לסנסקריט,רצה להיעשות פסיכואנליטיקאי. הספר מתאר את חוויותיו עם הפסיכואנליזה: מהאנליזה העצמית (כל מועמד להכשרה פסיכואנליטית חייב להתנסות באנליזה/טיפול אצל אנליטיקאי מוסמך), ועד לפיטורו ממשרת מנהל גנזך פרויד, משרה מאוד יוקרתית שדרכה אפשר להתוודע לחילופי מכתבים של פרויד שאל רבים מהם אין גישה לציבור הרחב!(לפחות עד תאריכים מסויימים). בכתיבה שנונה ועם חוש הומור מפותח שאב אותי מאסון חזק לתוך הסיפור, שמתפתח באופן דרמטי עם כל דף.
הפסיכואנליזה הייתה מאז ומתמיד מדע או דיסציפלינה אפוף/ת מיסתורין: תהיתי (כסטודנט פסיכולוגיה בזמנו והיום כפסיכולוג) למה התהליך הכרוך בהכשרה מתנהל כפי שהוא מתנהל: מעט מידע על תהליך הקבלה, ואם התקבלת שמעתי שמשלמים הון תועפות על ההכשרה, ובנוסף לזה, יכול להיות שאחרי 2-3 שנים של הכשרה הוועדה הממונה על ההכשרה פשוט תגיד "מצטערים, אתה יותר מדי נוירוטי למקצוע הטיפול, ראה בזאת את סיום הכשרתך". מאסון מאשר את כל התהיות האלה, אך זה עוד נקרא "קצה המזלג".
יש חלקים בספר- בעיקר האנליזה העצמית של מאסון- שהקורא יישאר המום, לצד צחוק רם (בהנחה שדבריו של מאסון מדוייקים). האנליטיקאי של מאסון מסביר לו למשל למה יש לו נטייה לבגוד באשתו כך: "מבחינה תיאורטית אתה מעריץ את האינטלגנציה של אשתך..אבל ברמה עמוקה יותר אתה מתמרמר עליה כי היא לא יפה. זאת הסיבה שאתה מתפתה לבגוד בה. דרך אגב, האינטלגנציה של אשתך אינה טבעית. למעשה, אני מוצא שזה דוחה...ואתה יודע למה? כי היא משתמשת בשכל שלה כמו בפין. השכל שלה כל כך מפותח כי היא כל כך מלאה בקנאת הפין. היא כל כך משתוקקת לפין עד שהיא יצרה אותו לעצמה בראש שלה...לאשתך יש זין במקום מוח, מייסון, ואתה נדפק".
בעת האחרונה מתרבות הדעות הביקורתיות כלפי תורת פרויד (למשל ספר חדש שיצא בשם "ד"ר פרויד"), לצד אישוש חלק מהתיאוריות שלו דרך מדעי המוח (למשל על החלומות), כך שמה שבטוח- שזה לא משעמם בעולם הפסיכואנליזה.
ובאשר ל"פרשת מאסון"? השנה יצא ספר בשם "בארכיונים של פרויד" שבו התחקתה העיתונאית ג'נט מלקולם בדיוק אחרי פרשה זו. לא קראתי את הספר, אבל מכתבות עליו קראתי שמאסון תבע את מלקולם בגין דיבה והיה ביניהם עימות משפטי של כמה שנים טובות. אז להאמין למאסון או לא? העניינים מתחילים להסתבך, ואני אקנה את ספרה של מלקולם.”