“סיפורו של דור שלם – ספר חשוב ומרתק.

קיבלתי את הספר מחברה וכאחת שלא מתחברת לספרים שמתארים סיפורי משפחות היססתי אם להתחיל בקריאה. כשפתחתי את הספר וקראתי את העמוד הראשון נשאבתי לתוכו. תחושתי לאורך כל הספר הייתה שאני שומעת את קולו של המספר. יתכן וזו השפה הישירה בה הספר נכתב או רמת החשיפה הרגשית של ירון המבוטאת בשפה יום יומית שאיננה מתיפייפת. שפה שיוצרת את ההרגשה שהמחבר מספר בקולו את הסיפור. אצלי זה יצר תחושת אמינות והזדהות רגשית עם סיפורו של ירון. קראתי את הספר כ"ספר מתח" ולא הייתי מסוגלת להפסיק את הקריאה. הסיפור הוא סיפורו של דור שלם, דור שהוריו הסתירו חיים שלמים וזיכרונות רחוקים בתוך קופסאות נעלים וירון מצליח בכתיבתו לתת נשמה חדשה בזיכרונות אלו. אני ממליצה בחום לקרוא ספר זה ולחלוק אותו עם ילדיכם. סיפורו של ירון הוא סיפור של כולנו, בני הדור השני לשואה ולכן רצוי שגם ילדינו יקראו אותו”

“ירון, הכותב כאילו הוא מדבר אליך, עבר מסע מענין ומרתק בחקר ההיסטוריה של משפחתו. זה איננו ספר שורשים במובן המקובל, כיוון שנחשפות בן עדויות על פרשיות מתולדות ההתיישבות והעלייה לארץ, השואה, תקופת המנדט, תולדוצת משפחת פינקלמן-רשף והכל ארוג כסיפור בלשי, בו ירון מקלף שכבה אחר שכבה עד שהגיע לחשיפה ולגילוי שאום יחפש.המסע מרתק, הסיפור קולח וסוחף, קשה להניח את הספר מהיד עד לסיומו.”

“ספר מפתיע לכל הדעות. ירון מצליח בדרכו המיוחדת, ואולי הנאיבית, לשבור מסגרות ספרות מקובלות. ממש בלתי אפשרי לייחס את הספר לז'אנר מסוים ומכאן כנראה גדולתו. במבט ראשון נראה לכאורה כאילו מדובר בספרות עיון, מסע בעקבות משפחה או תחקיר היסטורי, אבל כבר מקריאת הפרק הראשון נשבה הקורא בעלילה המזכירה ספרות מתח ומסתורין ולפחות על פי ניסיוני לא ניתן להניח את הספר מהיד ולהפסיק את הקריאה. ההשוואה לספר "האבודים" של דניאל מנדלסון ממש מתבקשת. רק לאחר שקראתי את סיפרו של ירון הבנתי מדוע התקשיתי מאוד בקריאת "האבודים"; דרך הכתיבה התמציתית של ירון (עד כדי חיסכון במילים) יוצרת אמינות. התחושה היא שהמספר מדבר בשפת היום יום ובגובה העיניים ולא עוסק בניפוח הסיפור או ביצירת אסתטיקה לא רלבנטית. רק לאחר שסיימתי את קריאת "מחוץ לקופסת הנעלים" הבנתי שניתן היה לצמצם את נפח "האבודים" עד כדי חצי ולהפוך אותו ללהיט הרבה יותר גדול ממה שהוא כבר.”