``הנוער הבורוכובי`` אחרי השואה, וכמוה יתר התנועות החלוציות שפעלו אז בפולין, לא היתה תנועת נוער רגילה, ואין להשוותה כלל וכלל לתנועות נוער בזמנים רגילים. עקב הנסיבות המיוחדות ששררו אחרי השואה נאלצו התנועות החלוציות להטיל על עצמן משימות ששום תנועת נוער בעולם לא עסקה בהן מעולם. הן עסקו בהצלתם ובשיקומם של אלפי ילדים ונערים ששרדו ומהגיהנום הנאצי, שחזרו ממחנות המוות, ממקומות מסתור ומברית המועצות. שרידי השואה הצעירים היו מחוסרי בית, מרביתם יתומים מאב ואם, רעבים, מיואשים וברובם חולים. התנועות החלוציות קלטו אותם, הקימו עבורם בתים חמים (שנקראו ``קיבוצים``) ופעלו לשיקומם הפיזי והנפשי ולהוצאתם מפולין. תנועות ``החלוץ`` חינכו את חבריהן לעלייה לארץ ולחיים בקיבוץ. ספר מתאר גם את האקלים הציבורי והפוליטי ששרר בפולין בשנים הראשונות לאחר שחרורה מהכיבוש הגרמני: השנאה החייתית של רוב העם הפולני לשארית הפליטה היהודית, יחס המשטר הקומוניסטי לציונות שהתהפך מאהדה לציונות ותמיכה במאבקו של העם היהודי לעצמאות מדינית, עד לחיסולה של התנועה הציונית בפולין עם השתלטותו של הקו הסטלינסטי בסוף 1949. יואל רויזמן נולד ב1920- בלודז`, פולין, בנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער של פועלי ציון שמאל - ``יוגנט``, שאחרי השואה שינתה את שמה ל``הנוער הבורוכובי``. שלושה חודשים אחרי פלישת הנאצים לפולין ברח לברית המועצות והוגלה למחנה עבודה בטאיגה הסיבירית. במאי 1946 חזר ללודז` ושם נודע לו כי כל משפחתו ניספתה. בלודג` מצא המחבר כמה חברים, שהיו חברי התנועה לפני המלחמה, שעסקו בחידושה ושיקומה של התנועה. הוא הצטרף אליהם והתמנה למזכירה הארצי. כיום, יואל רויזמן הוא חבר קיבוץ משמר הנגב.

שם הספר
הנוער הבורוכובי ודרור - נוער בורוכוב בפולין אחרי השואה