“אני מכיר את משה דור כמשורר ותיק ודי טוב לטעמי. משורר מ"דור המדינה" אבל מעולם לא קראתי פרוזה משלו. כך שדי הופתעתי כשנפל לידי הספר הקצר הזה, שמכיל גם זיכרונות אוטוביוגרפיים וגם כמה מאמרים. בדרך כלל אני מאוד אוהב ממואריים וזיכרונות ובמיוחד כשחלקם הגדול כאן, הוא מתקופת המנדט ולמרות שהם די-ספורדיים והם אסופה של קטעים שהתפרסמו בזמנים שונים, רובם מרתקים ביותר לטעמי. למדתי על האיש עצמו דברים שלא ידעתי קודם לכן;
סתם לדוגמה שהיה ילד מחונן! אלא שבזמנו לא ידעו להתמודד עם התופעה הזו והקפיצו אותו כיתה
(דבר שגרם לו בעיות אחרות מאחר שהיה הצעיר בהרבה מילדי-כיתתו...)
על כך שגדל בצפון הישן של תל אביב באזור שמוכר לי מאוד... וגם כל מיני פרטים אחרים, פחות נעימים שאדם בדרך כלל איננו מרבה לספר על עצמו; למשל שהיה מגמגם בילדותו ונאבק בתופעה הזאת בדרכים שונות.
גם יש פה זיכרונות מתקופת קבוצת המשוררים מימי קום המדינה, שנקראה "לקראת". קבוצה שהעמידה את "האני" במרכז השיר, לעומת ה"אנחנו" ששלט בדור המשוררים שקדם לה. דור היה בין ראשיה. הבולט והמפורסם מביניהם - בסופו של דבר - היה נתן זך... אותי - כמי שכותב בעצמי שירה - זה עניין מאוד... בסך-הכל זהו ספר צנום שנהניתי מאוד לקרוא!”