בשנת 1987 נתקלתי בספר "אשה אוהבת" – שירי אהבה של נשים (הוצאת סתווית, 1985) והתרשמתי עמוקות משיריהן של גבריאלה אלישע וסיגלית דוידוביץ שפורסמו שם. השירים היו יפהפיים ויוצאי דופן, בכך שפנו ישירות והביעו בגלוי אהבה מאשה אל אשה. טריגר נוסף היה השיר של שז בשם "קֶרִי" – רומן רומנטי, שגם נתקלתי בו בתקופה ההיא והשפיע עלי רבות.


"סגול" מספר את סיפורה של שדרנית הרדיו אורית אור, הנפרדת מבת זוגה, הזמרת נירה לוין ופוגשת את המאזינה קארין ויזל, אלמנת לבנון. בין השתיים מתפתח רומן. הטריגר לסיפור היה ראיון ששמעתי ברדיו עם שרון בן עזר מלהקת "פוליאנה פראנק" שהופיעה בשנות ה-80, כשהיא מצהירה על היותה לסבית והוציאה את הקלטות "חיה ומתה בארון" ו"אין לבחור" באמצעות 'האוזן השלישית'.


השורות הראשונות של הספר: "שדרנית הרדיו סימנה לטכנאי להעלות ברקע את אות התוכנית" נכתבו ממש תוך כדי הראיון, ולאחריו התישבתי וכתבתי את שלושת הפרקים הראשונים. לא הכרתי (וגם היום לא) את שרון בן עזר אישית, אך היה לי קל "להלביש" עליה את דמות הזמרת בספר.


הספר מוקדש לרוקריות חיי, אותן Rolemodels שעיצבו את חיי ואת השקפת עולמי וביניהן: ג'אניס ג'ופלין עם הבלוז-נשמה הכואב וחודר הלב שלה, וירג'יניה וולף על הפמיניזם שלה, אורלי יניב על הקול המדהים שלה ותוכניות הרדיו המצוינות שלה, כנ"ל שמירה אימבר (אני מדברת על שנות ה- 70 וה-80), מרילין פרנץ' על הספרים הפמיניסטים והחכמים שלה ("חדר הנשים", "הלב השותת"), איין ראנד שאמנם מפריע לי השוביניזם בספריה, אך הרעיונות האחרים שלה היו ועודם נר לרגלי, ועוד ועוד.