האהבר כמחלה חשובת מרפא הוא קובץ סיפורים שאינם אלא סיפור אחד של יתמות ובגידה, של התבגרות מכאיבה ומתנקמת, של התהוללות שסופה, כתמיד, כאב ממושך. בלשון מקורית, עשירה ועזת ביטוי, מתאר שי גולדן עולם עכשווי ומיוסר של צעירים הרואים בן דמותם בחבר שמת מאיידס, היוצאים למסעות השתוללות מתריסים ומסוממים במכונית, המוציאים את כעסם הלא מוסבר, באלימות, בערבי חף מפשע, המחפשים בכל מקום את המשכיותה של אהבה בלתי אפשרית, המסתיימת עתים בטרוף ועתים בבינוניות בורגנית. כחוט השני עובר בסיפורים אלה עניין הבגידה שנבגד הדובר הבדוי בהזנחתו על ידי הוריו, באימוצו המבזה, בנעוריו העוברים עליו בסביבה מעמידת פנים, בין אנשים מזוייפים. החיפוש העקשני אחר החום, אחר חוסר הצביעות, אחרי הגאוה, הופכים ספר זה לזעקה נואשת למשמעות בחיינו. ספר מהפכני, מכאיב ומרתק זה הינו ללא ספק ארוע מיוחד במינו בספרות העברית החדשה.