הרומאן הקומי והשנון של אבלס קושר שלישיה 'בלתי - אפשרית' : ג'ו - דון - ז'ואן תל - אביבי שחצן, מגאלומאן בעל פנטסיות, שכל אשה היא לגביו יעד מבוצר שהוא חייב להבקיע - פוגש במסיבה אקראית את יאיר - גבר בודד שצף בריקות שסביבו, צופה בחיים מן הצד, ומתעקש לחיות את חייו במנותק מכל קירבה, מתוך דבקות בתפיסת - עולם הרואה בבדידות את "תכשיר הטיהור הכי מוצלח של הנפש". כביכול בניגוד לרצונו של יאיר הופך הקשר בין שני הגברים, המנוגדים בסגנון חייהם, ליחסים סימביוטיים, תוך התגוששות קומית - אירונית, בעלילה ודיאלוגים צבעוניים. והצלע השלישית במשולש הזה היא ריקי, נערת - ליווי מעשית ומיוחדת, שרוצה בעצם קשר פשוט. את שלושת אלה מלווה מספר מעורב, מודע למלאכת הסיפור, המפתח עם הדמויות יחסים משלו, במין משחק אירוני של אינטימיות וריחוק. הסיפור מתגלגל על רקע הווי מסיבות תל - אביבי, ועם פרוייקט "רוחני" שג'ו מייסד ברוב נוכלות, שמטרתו המוצהרת לאפשר לבני - האדם להיות "הם עצמם במלוא מובן המלה" ולשחררם מן החרדה מפני האינטימיות. העסק האופנתי - כלכלי הזה, הפורח באוויר, אולי אף גורם במשך הזמן למייסדו להאמין בו באמת - ובתמים. מהלך הסיפור חושף דווקא את הדמיון העקרוני בין ג'ו ויאיר המנוגדים כל - כך. שניהם בעצם בורחים מקירבה אמיתית, שניהם בודדים, והסימביוזה ביניהם היא גם רצון של כל אחד מהם להיפגש עם צד סמוי בו עצמו. מהי "אהבה" ולשם מה היא קיימת ? "המצאנו מושג לא מובן, והפרחנו אותו אל תוך עולם לא מובן, כדי להצדיק התנהגות לא מובנת", טוען יאיר, "קירבה אמיתית בין המינים לא אפשרית; או שאנחנו גלמודים, או שאנחנו רמאים." ואכן, בסופו של דבר, הספר מעמיד במרכז את התהיה על המושג התרבותי "אהבה" ועל הקשר בין רגש לבין העמדת - פנים, תעתוע והונאה - עצמית. כדור - השלג של העלילה מגיע לשיאו בסיום, כשיש יותר מאפשרות אחת לגבי שאלות כמו: מי מתעתע במי ? מי משתף פעולה עם מי ? ממתי? ומה יודע כל אחד על האחרים ועל עצמו ? ברור שמשהו השתנה אצל כולם, אבל עד כמה? ומה הלאה? אבלס הוא יליד תל - אביב, צייר ומורה לציור, זהו הרומאן הראשון שלו בדפוס.