פרשיות רבות ידעה המדינה, אך רק מקצתן נגעו ביסוד קיומה ובזכותה הריבונית להחיל את חוקיה על כלל תושביה. פרשת יוסל'ה היתה אחת מהן. היא הסעירה את הציבור בשנות השישים המוקדמות, חשפה תהום של שנאה וניכור בחוגים מסוימים ביישוב הישן, איימה לפוצץ את האיזור הרופף בין עולם ההלכה והתפיסה הציונית-הממלכתית וגררה את התערבותם של הגורמים החשאיים העליונים בדינה - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוא "המוסד" בה"א הידיעה, ושירות הבטחון הכללי. ראש המוסד דאז, איסר הראל, ניהל אישית את המירדף הגדול אחר חוטפי הילד ומסתיריו ומוסר בזה תיאור מזעזע ומרתק של המיבצע מתחילתו ועד סופו המוצלח על רקע הסערה שעוררה החטיפה וספיחיה בכנסת, בעיתונות ובציבור היהודי בארץ ובתפוצות, וכן של הדמויות בפרשה - מרכזיות ושוליות כאחת - משני צידי המיתרס. הסבא שעשה דין לעצמו, הגיורת רות בן דוד שהבריחה, הרבנים שהתירו והקנאים שהסתירו - ומולם ההורים והאחות, נציגי הציבור ודעת-הקהל ועל הכל עובדי השירותים החשאיים שבזכותם, ובזכותם גלבד, הוחזר הילד לחיק הוריו בריא ושלם. איסר הראל עוקב אחר הדמויות המרכזיות ומתחקה על עולמם הפנימי. הוא מתאר את עלילות הכוח שהשתתף במירדף כפי שרק הוא מסוגל לתאר אותן - האיש שעמד בראשו וניווט את הפעולה כולה לבקשתו המיוחדת של ראש-הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. אין ואי-אפשר שיהיה דיווח נאמן ומהימן מזה על פרשת יוסל'ה שוחמכר, מאבני-הדרך הבולטת ביותר בתהליך התגבשותה של המממלכתיות היהודית בארץ הזאת.