“"אירופה מאז נפוליאון" מאת דייויד תומסון הוצאת זמורה ביתן 2 כרכים 984 עמ'.
דייויד תומסון, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' נחשב לאחד מחלוצי כתיבת ההיסטוריה החדישה המאמינים שההיסטוריה חייבת להפסיק להיות נחלת מתי מעט באקדמיה וחייבת להגיע אל הציבור הרחב. אתחיל בציטוט אחד ממשפטיו שהשפיעו עליי באופן אישי וגרמו לי להתעמק בהיסטוריה ובקורות העולם והוא: "...הקשר בין העבר וההווה יסייע להבין את המציאות ויוביל להכרעות רציונליות יותר."
הסופר מציג בפנינו את השתלשלות האירועים משנת 1815, אך למען הדיוק הוא מתחיל ב-1789.
קשה לקבוע נקודת התחלה בספר היסטוריה ולא משנה מהי התקופה המתוארת. בספר "אירופה מאז נפוליאון" – שם הכותר מסגיר את רצון הסופר לתחום את הספר לתקופה שאחרי נפוליאון. בחירה מצוינת לדעתי. נפוליאון גרם לשינוי עמוק בחברה האירופאית ובהזדמנות זאת אני ממליץ על הביוגרפיה (שגם אותה סיקרתי) בשם: נפוליאון – חיים פוליטיים.
כדי להתחיל לספר על נפוליאון, הסופר החל את תיאוריו מן המהפכה הצרפתית 1789. הוא מציין בספרו שאת 25 השנים מן המהפכה ניתן לתאר בצורה הבאה: מהפכה, מלחמה, רודנות ואימפריה.
תמונת הכריכה הראשונה – קריקטורה אוסטרית על קונגרס וינה 1815. אותו קונגרס אירופאי עם 5 המעצמות שישבו לדון על הנושאים החלוקים ובעיקר איך לנטרל את צרפת (האימפריה העותומנית לא הוזמנה). להזכירכם, נפוליאון הוגלה לאי אלבה ומנהיגי אירופה רוצים לבטל את השפעותיו של נפוליאון ובעיקר להחזיר את האצולה הקודמת לשלטון. בקריקטורה יושבים המנהיגים ופורסים את "עוגת אירופה". לא בכדי נבחרה התמונה שמתארת יותר מכל את הלך הרוח של התקופה. צחוק הגורל, נפוליאון יחזור לקרב אחרון לאחר בריחתו מהאי אלבה..
תמונת הכריכה השנייה – הכרזת האימפריה הגרמנית בינואר 1871 עם ביסמרק ומולטקה. בחירה לא הכי מוצלחת לדעתי. בכל מקרה, האירוע הוא מספיק משמעותי במיוחד לאור מעללי האימפריה הגרמנית בהמשך דרכה.
השיטה של דייויד היא להניח בפני הקורא את העובדות בצורה שניתן בקלות לנתח בצורה עצמאית את המצב ולהבין את הגורמים לאירוע הבא וכך אירוע גורר אירוע.
עד היום אני זוכר את שיעורי ההיסטוריה כאשר המורה הייתה מקריאה בצורה יבשה את הגורררררמים (עם ר' גרונית מתגלגלת וחורקת) והתוצאות.
כאן הסופר עושה את אותו הדבר רק שהוא מצליח כאומן מספר סיפורים, לגרום לרצף האירועים להתנגן...הוא מניח את התווים ופתאום הקורא מצליח להבין מהו התו הבא ולמה דווקא הגיע תו זה ולא אחר.
בצורה קסומה זאת מצליח הסופר לתת לנו את הכוח לעצור בכל רגע נתון ולפנטז על מה שקרה ועל מה שהיה עשוי לקרות אם....
לא קלה מלאכתו של הסופר שהחליט לפרוש יריעה גדולה של כ- 150 שנה. ניתן להבין שלא ניתן בכ1000 עמודים לכסות בצורה מעמיקה את התקופה הפתלתלה שעוברת דרך 2 מלחמות עולם. המחיר ניכר בכתיבה השטחית לפעמים ובפרטים חסרים, עם זאת מכלול האירועים מובא לפנינו בצורה רהוטה וברורה עם ניתוח מדויק של הסופר ובצורה אובייקטיבית למדי.
זהו ספר חובה להבנת מצבנו כיום. מי שמכיר את העובדות ההיסטוריות לא יכול שלא להתפעל ממידת ההשפעה על אירועים אקטואליים כיום. לדוגמה, הפלישה האחרונה של רוסיה לאוקראינה מקבלת נופך היסטורי. העוינות בין רוסיה לתורכיה מחזירה אותנו לימי האימפריה העותומנית. אפילו הקריאות האחרונות שמשוות את ימינו בישראל לימי עליית הפשיזם גורמת לקורא להבין ולעמוד לבד על הדומה ועל השונה.
הסופר מצליח להחיות את התקופה עבורנו ובשל הידע הרב שלו הוא מצליח לנתח עבורנו את המהלכים ואת הלך הרוח והמחשבה של מקבלי ההחלטות במדינות השונות. אי אפשר שלא להתפעל מהתרשים זרימה המרשים שהסופר משרטט לנו.
ספר זה מצליח להצביע על נקודות הכשל של האנושות. מציג את העיוותים שעלולים לצוץ כאשר מתעלמים מן הסימנים המקדימים ומראה איך לפעמים הגורל טורף את הקלפים.
בצורה יוצאת דופן, מגלה הסופר את שליטתו והספר חורג מגבולות אירופה ומציג תמונה רחבת יריעה של העולם כולו.
תיאור האירועים מגיע למלחמה הקרה עד ל 1963. הסופר דייויד תומסון נפטר ב1970 והשנים האחרונות לוקות בחסר.
לסיכום, הספר מומלץ ביותר. הקריאה לא קלה אך גם לא מייגעת. אין חורים בעלילה. אין משפטים סתומים. לא נתקלתי בפסקאות עם עובדות מעוותות. מיועד למי שאוהב את פרישת היריעה לקבלת תמונה רחבה ככל הניתן. למי שעוקב אחרי הביקורות שלי ועבר יחד איתי על "סיפורה של האנושות" ו"לידתה של אירופה" , מבין שזה ספר חובה.
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך דף הפייסבוק שלי "ספריית ספרי העיון של עמנואל"”

“הספר יומרני מאד הוא כותב על תקופה של מעל 200 שנות הסטוריה.
200 שנות היסטוריה אינם נכנסות בשני ספרים.
מזכיר יותר לכסיקון הקורא המשכיל ימצא שהספר שטחי מאד.
כללית איני מעריך ספרים מסוג זה.
שתי סיבות עיקריות:ציינתי שיטחיות.
ניסיון להציג תמונה אוביקטיבית של ארועים הסטוריים.
בילתי אפשרית.”

“סקירה היסטורית נהדרת של ההיסטוריה של עמי אירופה החל מסוף המאה ה- 18. מומלץ.”