`הקופסה הכחולה`, טקסי הבאת הביכורים, סרטונים ופנס קסם, בולים, כרזות ומשחקים - בכלים אלה בנתה הקרן הקיימת את זהותם ואת תרבותם של אלפי ילדים בני היישוב העברי ודור המדינה הראשון. כיצד הצליחה הקרן הקיימת, כארגון שייעודו גאולת קרקעות בארץ ישראל, להתמקם במערכת החינוך העברי הפורמלית והבלתי פורמלית, ולהפוך לגורם מכריע בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של ההוויה הציונית בארץ ישראל ובגולה? זו השאלה העומדת במרכזו של הספר. בעזרת חומר ארכיוני עשיר הנחשף לראשונה, מספר יורם בר-גל את סיפורה של `מחלקת התעמולה` של הקרן הקיימת. `תעמולה` לא נתפסה בעיני פעילי הקרן הקיימת וראשיה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כמושג שלילי כלל ועיקר, אלא כאמצעי המשרת תפיסת עולם חינוכית ופוליטית. אהבת הטבע, עבודת האדמה, שירות למען הכלל, חלוציות והגנת המולדת - אלה היו מושגי יסוד של השיח הציוני. תוך ניתוך `תרבות הקרן הקיימת` ומסריה, משרטט המחבר את דיוקנו של הארגון הזה, שהצליח באמצעות רשת ענפה של סניפים ופעילים להפוך לסוכן מרכזי בתהליכי החיברות של אלפי ילדים ובני נוער בארץ ובגולה. `הקופסה הכחולה` כערך ציוני, ככלי תעמולה, כזיכרון ילדות מתוק. פרופסור יורם בר-גל חוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה בתחום הגיאוגרפיה התרבותית והחברתית. ספרו מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני (עם עובד, תל אביב 1993) מתווה את דרכה של האידיאולוגיה הציונית אל תכניות הלימודים בבתי הספר.