***** ביקורת מאת אלי: במילה אחת אפשר לתאר את קובץ הביכורים של ליאור עזיז - מבריק. ואולי לא, אולי מהמם היא המילה הנכונה, כואב?, בוטה?, הורס? טוב אז כנראה שאי אפשר לתאר ספר במילה אחת. חייבים להשתדל מעט יותר. אבל כל אחת מן המילים הללו הצטיירה בעיני כפתרון טוב במיוחד לתאר את מערבולת הרגשות והצבעים שההתשכנה בי לאחר קריאת הקובץ. יש משהו מאד חד וחותך במשפטים המעוצבים של עזיז. מעין אספקלריה של רגשות וכוונות ברורים של מחבר המוצאים את דרכן אל תוך לב הקורא באופן כמעט מיידי. שמונה עשר סיפורים מרים מתוקים שאינם מותירים מנוחה. מגרים ומעיזים. בכולם מתקיימת איזו של סוג של כנות חודרנית כמעט פולשנית המחייבת את הקורא להביט בעיניו שלו על חייו ולשאול את עצמו שאלות מביכות משהו. גיבוריו של עזיז לקוחים כמעט מחיי היום יום, לא מתוך אגדות קסומות. החומרים בהם הוא משתמש נראים כמעט טרוויאלים אבל מהר מאד מסתברים ככרים דראמטיים כמעט מושלמים לפעילות הרגשית האינטנסיבית של גיבוריו. "מה הסטייה שלך?" הפותח את הקובץ במעין שאלה מתריסה ומגולל על עלילותיה של פגישה לילית במהלכה נחשף הגיבור לאנטי גיבור שכל תענוגותיו ומוזרויותיו גלומים בלבישת מלבושים תחתוניים של נשים. הפגישה הלילית מתפוגגת וגיבוריה ההולכים איש איש לדרכו מבלי ש"נרפאו", מסמנים את הדרך לשאר גיבורי הספר. איש הרי לא נרפא מסטיות. הן ממשיכות להתקיים ולעצב את חיינו לאורן. "בעיניים פקוחות", המועדף עלי מכל סיפורי הקובץ, הוא סיפור אהבה והתפכחות של אחיזה לרגע בחלום או באוטופיה שמציעה האהבה המסתיימת בהתרסקות אל תוך מה שהיא המציאות הלא ממומשת של חלומתיו השבורים של גיבורה. אומרים על הלן האנט שהיא שחקנית של "שיטה" קרי זו של ניואנסים מחושבים, קרים ושקולים אשר יודעים מתי והיכן להופיע על מנת לסחוט את האפקט הרגשי הנכון מהצופים. כזו לטעמי היא כתיבתו של עזיז השולט באופן מוחלט כמעט בגיבוריו על ידי שינוים כמטע בלתי מורגשים במזג האויר בו הם שרויים, או בתאורה בחדר בו הם נמצאים. ניתן להרגיש את עזיז מניע את גיבוריו, שולט בהם ויוצר מניפולציות בלתי מורגשות של רגש אצל הקורא, כמו במקרה, בטעות בלתי מכוונת לכאורה - היוצרת אפקט מאריונטי משהו בדמויות המתנועעות בסיפוריו. אין משפט שהוא מיותר, חוויה שניתן לדלג עליה או גיבור שכדאי לוותר עליו. ממש כמו בקובץ סיפורים קצר שאתה מצפה שתוכל לומר עליו בסיום הקריאה שהוא טוב במיוחד.