סיפור התבגרות של ילדה במשפחה חסרת אב. דמותו של האב נטויה על פני הסיפור ומעצבת את עולמה של הילדה. ...אבל אני עמדתי בחושך, במקום שלא יכלו להבחין בי ולא רצתי פנימה. ואמא המשיכה לנגן. היא היתה הרבה יותר קטנה משזכרתי אותה, קטנה וקירות הבית כאילו הגנו עליה, ועצרו את החושך שלא ייכנס פנימה. וכמו שהיא ניגנה לה ככה, קמה בתיה וישבה ליד הפסנתר והן ניגנו שתיהן יחד בארבע ידיים, ואחר כך קמה אמא וניגשה לפינה ומשכה את בוריס מן הכיסא שלו והחלה לרקוד אתו בחדר, בצחוק אבל באמת. לצחוק ולרקוד ולנגן, נגד החושך, נגד הלילה, נגד מה שהיה בחוץ זר ונורא. ואני יצאתי מן החושך לעבר הבית להצטרף אל מעגל האור... נורית זרחי, מהסופרות הבולטות בספרות הילדים בעברית. זכתה בפרס זאב ובפרס ברנשטיין, וכן בעיטור כבוד על - שם אנדרסן. מספריה "לא לגרש את נני", "אלף מרכבות", "ילדת חוף", "הילד והדוב", "המלכה פטריה והמלך פטר", "זכרונות מהשרוול" ועוד רבים אחרים.