“מה אתם יודעים, סקירה ראשונה של הספר הזה באתר הזה.
לכבוד הוא לי, אבל הכי מצחיק זה שקראתי את הספר הזה אך ורק בגלל FOMO, כלומר החשש מהפססד משהו שאחרים חווים. הספר היה כאן בבית, נלקח מהספרייה עם חותמת חידתית-משהו "הוצא מספריית בנק ישראל", ולא הספקתי לקרוא אותו לפני הביקור הבא בספריה ולכן ביקשתי להשאיר אותו בבית, ולו רק כדי להבין למה ספר קריאה היה בכלל בספרייה של בנק ישראל.

תתארו לעצמכם שאתם בן אדיסון. למדתם משפטים, התקבלתם למשרת חלומות של התמחות בביתת המשפט העליון, כמתמחה של אחד מתשעת השופטים. למרות שיש פירמה עסקית מאוד יוקרתית שממשיכה לחזר אחריכם, אתם מעדיפים את העליון. על היום הראשון של העבודה, בעוד אתם עושים היכרות בסיסית עם ליסה המתמחה השנייה של אותו שופט, נוחת לכם על שולחן העבודה חומר נפץ - ערעור של נידון למוות. זה אומר המון עבודה שאין לכם מושג איך להתחיל לנהל אותה, והשופט בכלל נופש בנורבגיה. תארו לכן שבעוד אתן קצת המומים והלומים מעומס העבודה והאחריות מתקשר ריק, אחד המתמחים הקודמים של השופט הזה, לשמוע מה נשמע ולהציע עזרה. הוא ממשיך להציע עזרה פה ושם במהלך התקופה הקרובה ואתם נהיים חברים. ואז באחד הימים מתגלה פסיקה עם משמעות כלכלית, ויזם שקיבל מידע מוקדם מצליח להרוויח מזה. אתם הולכים לחפש את ריק, והוא נעלם, מחפשים ברשומות בית המשפט ומתברר שמעולם לא היה מתמחה בשם הזה. עבדו עליכם, ואתם עברתם על תנאי הסודיות והדלפתם מידע רגיש מאוד לגורם עסקי. אז זה מה שקרה לבן אדיסון, וזו רק התחלת הסיפור. בן, אמנם בוגר ועומד בפני עצמו, אבל שוכר דירה יחד עם שלושה חברי ילדות שעושים בדיחות ברמת תיכון, עדיין מחוייב להוריו ועדיין מרגיש צעיר למדי, נכנס למאבק מוחות מול ריק והכוחות שעומדים אחריו.

הספר מעניין במידה, מותח לפעמים, מציג מלחמת מחשבות, תכנונים ותכנוני נגד, כולל דברים קיצוניים מאוד. הוא כתוב ברובו כשיחות. בין בן לליסה, בן לחבריו לדירה, בן וריק, וכו' וכו'. זו גם צורה מעייפת של כתיבה וגם מדלג על קצת מהסוגיות שהעלילה רק נוגעת בהן אבל לא מצליחה להעמיק.”