“מקס נולד בשכונת מצוקה ובגיל צעיר התייתם מאביו. אמו לא יכלה לגדלו והוא אומץ על ידי משפחה בצפון תל-אביב. בבגרותו נפלו נשים לרגליו אך הוא לא מצא מנוח. בגיל שלושים נהרג בספק תאונת אופנוע/ספק התאבדות.

את סיפורו של מקס בחרה המחברת, לילך סיגן, להביא לנו בצורה מעניינת ולא שגרתית : חמישה מונולוגים של דמויות הקשורות במקס כאשר כל מונולוג חושף רובד נוסף בדמותו.

המונולוג הראשון הוא של שומר בית הקברות המשקיף ועוקב אחר הנשים העולות לקברו של מקס. השומר, דמות מוזרה ותימהונית, מאוהב במיכל, אחת הנשים, ומלקט כל פירור של תשומת לב שהיא משליכה לעברו בכניסה וביציאה מבית הקברות. השומר הוא היפוכו הגמור של מקס ודמותו העלובה מעצימה את זו של מקס.

המונולוג השני הוא של מיכל שהייתה מאוהבת במקס (כמו כולן) אך בחרה שלא לממש את הפנטזיה ולדבוק בחייה המשעממים והשגרתיים.

המונולוג השלישי הוא של אמו של מקס, אישה פשוטה שהחיים התאכזרו אליה. היא עשתה את כל הטעויות האפשריות עם בנה ומשלמת על כך מחיר כבד לכל אורך חייה.

המונולוג הרביעי הוא של בושם, אהובתו של מקס אשר גם היא אהבה אותו אך החליטה להינשא לבחור מן המילייה החברתי שלה ואת המחיר משלמים שניהם.

המונולוג האחרון הוא של מקס עצמו המדבר עם הפסיכולוגית שלה. זהו מונולוג חושפני ונוקב המאיר צדדים אפלים בדמותו וגם את הסוד שהוא המפתח להבנת אישיותו והתנהלותו.

כל מונולוג כתוב בצורה מרתקת וכפי שכתבה יהודית קציר בגב הספר "המחברת יצרה לכל אחת מהדמויות קול ייחודי, עולם והשקפת עולם וטוותה ביניהם קורים דקים ועדינים".

קראתי את הספר בשקיקה ואני ממליצה עליו.”

“ציפיתי ליותר. הספר יצירתי מאוד, אבל הוא פשוט חלף על פניי מבלי להשאיר שום סימן שהוא אכן נקרא. זה לא היה אמור להיות כזה, אבל הוא יצא קלילון לא מזיק ולא מוסיף.”