“ספר טוב ומענין (גם קצר, לאוהבי הז'אנר), ממחברו של "ישמעאל" האלמותי.
קוראי "ישמעאל" יפיקו ממנו ערך מוסף, אך זו אינה חובת-קדם.

הספר מתקדם בשלושה מישורים. אחד, הוא סיפור חייו של המחבר. בעלי ההערכה העצמית הנמוכה שבינינו יוכלו להזדהות עם הסיפור, להנהן בהבנה, ולהבין עוד כמה פינות אפלות בנפשם.
המישור השני הוא תיאור התפתחותו של המחבר כסופר, וכל התהליך שהוביל אותו לכתיבת הספר "ישמעאל", שהוא, לכל הדעות, היצירה האולטימטיבית שלו, ובכלל.
מישור שלישי מתאר את מושג האנימיזים כאלטרנטיבה לדתות המקובלות. בניגוד לדתות המאמינות באל אחד, האנימיזם דוגל בקיומם של אלוהויות רבות, אולי אינסופיות, מקומיות וספציפיות.
ובניגוד לדתות אליליות שדגלו אף הם באלים רבים, האנימיזם אינו מאמין בעליונותו של האדם על החיה, על הצמח או על האבן. לכל היצורים יש זכות לחיות - או לא - לא פחות מלאדם. העולם לא נברא עבור האדם, ותודעתו של האדם היא מוערכת יתר - על המידה. כלומר, נכון שבקרב עולם החי או הצומח (וכנראה שבוודאי הדומם) לא קיימת תודעה כשלנו, אך היא מתגמדת ונראית עלובה ומסורבלת לעומת תודעת-העל שיצרה אותנו.
בעצם, האלוהות נמצאת בכל דבר, השפל או הנעלה ביותר. היא הרוח החיה והמקיימת בכל הדברים. אין צורך ללכת לשום מקום כדי לפגוש אותה - היא נמצאת סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
ולכן מי שמסתכל דרך פריזמה כזו יראה הכל כאלוהות.

"האנימיסטים הם לא כל כך אנשים שיש להם דת כי אם אנשים שיש להם דרך דתית ביסודה להסתכל על החיים".

ציטטתי את המשפט הבא סתם מתוך גאווה יהודית, שבכל זאת מתוך הדתות המונותאיסטיות אולי בכל זאת יש בנו משהו מעבר:

"כל הדתות העולמיות העיקריות (למעט אנימיזם כמובן) נוסדו על הרעיון הבאים: שהאדם והאדם בלבד הוא האובייקט הנערץ של הבריאה, שהאדם תופס מקום עליון בסדרי הבריאה, שלאדם יש ערך מועדף בעיני אלוהים, ושהוא נעלה יותר מבחינה טרנסנדנטלית מכל היצורים האחרים, שעולם החומר הזה הוא אשלייתי, חולף וחסר ערך.
מכל הדתות הללו, היהדות היא הדת שמתעסקת הכי פחות בעולם הבא. המסורת המיסטית של היהדות מכירה בצורך "לעשות מקום" - לאשת איש, לילדים, ובהרחבה מתונה, לכל היצורים החיים".”