בסוף שנות ה-70 במונטריאול קיים ז´אן-לוק גודאר סדרת הרצאות על אודות ההיסטוריה של הקולנוע. פרויקט זה שימש בסיס לספר שפורסם בצרפת בשנת 1980 בשם "מבוא להיסטוריה אמיתית של הקולנוע". גודאר הכריז פעמים מספר על רצונו להתמודד עם נושא זה גם באמצעים אודיו-ויזואליים, שכן "רק הקולנוע יכול לכתוב בכנות את ההיסטוריה של עצמו". ב-1988, לאחר שנים של מאבק להשגת מימון, התחיל גודאר לעבוד על הפרויקט המונומנטלי, אשר אותו השלים כעבור עשר שנים. סרטו של ז´אן-לוק גודאר, היסטוריות של הקולנוע, הוא יצירה מונומנטלית שאין דומה לה בקולנוע, בתולדות האמנות ובמסגרת הכתיבה ההיסטורית בכללה. הקולנוע מופיע בו סופסוף כמות שהוא: לא רק כצורת האמנות החשובה ביותר של המאה ה-20 אלא גם כלב לבה. הרבה מעבר לחיזיון הראווה המבדר כפי שהוא נתפש בדרך כלל, ואף מעבר לאובייקט האהבה הייחודי שהוא מהווה עבור חובבי הקולנוע – "הקולנוע העניק קיום למאה ה-20", הוא היה בית היוצר שלה. הספר ארכיאולוגיה של הקולנוע וזיכרון המאה (2000) – אשר הנו דיאלוג בין ז´אן-לוק גודאר לבין חוקר הקולנוע והתרבות יוסף יצחקפור – קשוב לכוח המניע את "היסטוריות של הקולנוע". דיאלוג מרתק זה, אשר מתמודד עם תפישת הקולנוע העקרונית של גודאר, עם האופן שבו גודאר מדבר עם העולם קולנוע, מציע ראייה אסתטית, פילוסופית והיסטורית של התנאים שאפשרו את קיומו והובילו לצורתו הייחודית של הסרט: הקולנוע בראי המאה והמאה בראי הקולנוע, על כל מה שמהווה האדם במאה ה-20, למן הדמיוני שבאולמותיו החשוכים, הזוועה הממשית שבאסונותיו, ועד לניסיונות הגאולה שלו דרך האמנות. לספר מצורפת הקדמה למהדורה העברית, מאת ד"ר אריאל שוייצר, אשר ממקמת את "היסטוריות של הקולנוע" ביחס למכלול יצירתו של גודאר. חותם את הספר יוסף יצחקפור במסתו "ז´אן-לוק גודאר קולנוען החיים המודרניים – הפואטי בהיסטורי". יוסף יצחקפור, יליד איראן, חי בצרפת משנת 1958. למד קולנוע ופילוסופיה וכתב שורה ארוכה של ספרים על קולנוע (אורסון וולס, לוקינו ויסקונטי, יאסוז´ירו אוזו, עבאס קיארוסטאמי) ועל אמנות (אדואר מאנה, גוסטב קורבה, מארק רותקו, אנתוני טאפייס). יצחקפור מרצה באוניברסיטת רנה דקארט, פריז 5.