חושניותה הראוותנית של קלייר היוותה ניגוד גמור לחסכנות בתנועותיה של נואל. נראה היה כאילו הן נהגו לרקוד יחד מאז ומתמיד, גופיהן מחוברים כמו הותכו זה לזה בלבה ראשונית. הלהט ביניהן היה מחשמל ושתיהן הניחו לעצמן לשחק עימו. אחרי הכל, הן רק רקדו.


נואל הושיטה את ידה ונגעה בשערה של קלייר שהתחכך בפניה. גופיהן ניתקו ואז, כמו היו מגנטים, חזרו, נאלצים להצמד זה לזה. הצליל החלק של הגיטרה החשמלית דרבן את קלייר לפשק בשובבות את רגלה של נואל, מנמיכה עצמה לקצב המוזיקה, עיניה מתגרות בה. זו הגיבה באחיזה תקיפה של שתי ידיה במותניה של קלייר, מאלצת את מלוא גופה לנוע יחד עם שלה, עיניהן נעולות זו בזו. נואל יכלה לחוש בשדיה של קלייר המתחככים בה, בנשימתה המואצת מהריקוד ובריגוש החורך את עורה. בבית האחרון הגתה קלייר את המלים לפי המוזיקה, מסוה את כוונתה לאחר שכל מלה בוטאה, הודפת-מושכת, מקניטה. המוזיקה תמה, אך קלייר ונואל היו לכודות במרקם הפיתוי.