הספר נכתב על ידי אדם שהוא קצת מכאן וקצת משם, או בלשונו של ברנר, קצת אובד עצות וקצת דיאספורין. לאחר שהקדשתי שנים רבות מחיי להבין את הכאן, רציתי, כמי ש'נשתל פעמיים'... להבין את השם שממנו באתי, ושממנו אינני יכול כנראה, להתנער." במילים אלה פותח גרשון שקד את 'אחרית הדבר' לספר שלפנינו, שבו הוא מבקש לבדוק את שאלת הזהות היהודית על פי גילוייה בספרויות שונות. במרכזו של הספר עומדים טקסטים מן הספרות הגרמנית-יהודית (היינה, קפקא, יוזף רות ואחרים) והספרות האמריקנית-יהודית (בלו, מלמוד, אוזיק ואחרים), ובשוליים היותר-רחבים – ספרות יהודית ביידיש (שלום עליכם), בעברית (עגנון) ובפולנית (אידה פינק). ; שקד מראה כיצד התגבשה זהותה של הקבוצה האתנית היהודית מתוך עימות עם ה'אחר', עימות שהגיע לשיאו הטרגי בשואת יהודי אירופה. הוא חותם את הספר בסדרת עיונים ביצירות של סופרים אחדים ממוצא גרמני, תוך התמקדות באופן ראייתם הם את ה'אחר' היהודי לאחר השואה ובדרכי גיבוש זהותם לנוכח 'זכר העם היהודי שנהרג'. בספר זה, שעניינו היסטוריה תרבותית-חברתית, המחבר עוקב לא רק אחר תהליכים שהובילו אל טראומת השואה, אלא גם אחר האופן שבו עובדה ונקלטה טראומה זו אצל אלה ששרדו, וכן אחר הדרך שבה נתפסו השורדים על ידי יורשי מקריביהם

שם הספר
הסיפורת העברית [כרך ד'] - בחבלי הזמן
אין מקום אחר
אמנות הסיפור של עגנון
הסיפורת העברית [כרך ה'] - בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות
הסיפורת העברית [כרך א'] - בגולה