מחוץ ומעבר להמולה ה"מיגדרית", הפוליטית מיידית והממותגת, מנהלים שני המשוררים, אריק א. ועמוס אדלהייט, דיאלוג טכסטואלי עם דורות קודמים של המודרניזם העברי, ובמיוחד עם יוצרי "דור המדינה" המרכזיים. אך הם גם פותחים נתיבים חדשים של חווייה ושל שפה.