אמילי המוזרה היא פרי מכחולו של פרקר באז. בתחילת שנות התשעים הוא צייר אותה כדמות על סטיקרים שליוו את קו הביגוד לנערות, קוֹסמיק דברי, של בית האופנה של רגר רוב מסן פרנסיסקו, והיא הפכה לגימיק שיווקי. לצד הדמות של הנערה הגותית הרזה והחיוורת וארבעת חתוליה השחורים הופיעו משפטים ציניים שנונים כגון: "אמילי לא חיפשה איך להשתייך, היא חיפשה איך ללכת לאיבוד". כמות הסטיקרים והמשפטים הלכה וגדלה, כמו גם הקהל שאסף אותם, ואמילי הפכה לאייקון. בתחילה הסתפקו רגר ושותפיו בהדפסת הדמות על חולצות טריקו וחפצים אחרים המיועדים לנערות מתבגרות - קהל היעד הראשוני.
אך עם הזמן הפכה אמילי, האנטי-גיבורה, לגיבורה גותית ולאייקון פמיניסטי חתרני בקרב קהלים מגוונים וקבוצות שוליים. סוד קסמה של אמילי באאוטסיידריות ובאנטי-קוּליוּת שלה. המוזרוּת שלה היא כוח - היא דמות בלתי מתפשרת, חתרנית, המעירה הערות שנונות על החיים.
משהפכה אמילי לאייקון, נסללה הדרך לספר אמילי המוזרה, שעתיד להפוך לסרט אנימציה (פוקס רכשו את הזכויות). בקרוב יראה אור ספר ההמשך, "Emily's secret book of strange", שיתורגם אף הוא לעברית.
כיום התפתחה סביב דמותה של אמילי תעשיית מרצ'נדייז המוערכת במיליוני דולרים (בגדים ואביזרי לבוש שונים כמו גם גיטרות בשווי 500 דולר האחת) והוקמו מועדוני מעריצים. באתר האינטרנט של אמילי המוזרה מוצגת תמונה של מעריצה המכנה את עצמה רוביה המוזרה, שקיעקעה על גופה את שמה של אמילי. ככלל, נראה שמעריציה הרבים של אמילי אוהבים להוסיף לשמם את התואר "המוזר/ה".