“מא ראמוצווה היא גיבורה כלבבי: עצמאית, תאבת חיים, בעלת ערכים מוצקים וחוש הומור, ישרה, רחמנית, מפוקחת ושמחה בחלקה. היא כלל לא מושלמת אך מודעת למגרעותיה - רובן, בכל אופן. כמו כן היא בעלת מה שהיא מתארת "מבנה מסורתי", ועל בחורות רזות היא אומרת, בנימה מזלזלת, שהן בעלות "מבנה מודרני". האדם הנערץ עליה הוא אביה המנוח, ה-אבא, עובד ראמוצווה, שלו היא מייחסת כל אמרה חכמה, שנאמרה אי פעם וגובהו המוסרי משמש לה רף, שבעזרתו היא מודדת כל התנהגות.

"סוכנות הבלשיות מס' 1", למרות שמו, אינו ספר בלש. מא ראמוצווה היא אמנם בלשית פרטית, שבמהלך הסיפור פותרת כמה וכמה תעלומות, אבל זה אינו לב הסיפור. גם שיר ההלל לאפריקה בכלל ובוצוואנה בפרט, שמא ראמוצווה שרה לאורך כל הספר, אינו לב הסיפור. אלה תבלינים ההופכים את הספר פיקנטי ומעניין.

לב הסיפור, וזהו לב גדול ורחב, הוא האופן שבו מא ראמוצווה פותרת בעיות - שלה, של לקוחותיה, ידידיה, בני משפחתה וכל השאר. היא משתמשת בהבנתה את טבע האדם, באינסטינקטים בריאים ובתיאבונה הבלתי נדלה לרכילות (היא קוראת לכך להתעניין בשכניה ומתפלאה: איך יש אנשים שזה לא מעניין אותם?) לצורך איתור בעלים נעלמים, בוגדניים וגנבים, חשיפת רופאים ופועלים רמאים, השבת נערה מרדנית לחיק משפחתה השמרנית ועוד ועוד. התשובה שלה לכל מצב הוא לחלוט קנקן תה אדום, לשבת על המרפסת ולחשוב על הבעיה מכל הכוונים עד מציאת הפתרון.

ספר זה, עם ההמשכים שיצאו לו עד עתה, נמצא במקום טוב ברשימת הספרים שאני מכנה אותם ספרים מנחמים, כמעט היחיד בהם שאינו ספר ילדים. כל קריאה בו שבה ומשרה עלי את ההרגשה היחודית שאני קוראת לה איזון עם היקום - כמו מאכל מנחם אך נטול קלוריות ורגשי אשמה.

תקשיבו לזה:

Mma Ramotswe smiled at her old friend. You can go through life and make new friends every year—every month practically—but there was never any substitute for those friendships of childhood that survive into adult years. Those are the ones in which we are bound to one another with hoops of steel.
She reached out and touched Dr Maketsi on the arm, gently, as old friends will sometimes do when they have nothing more to say.

נפלא. פשוט נפלא.”

“לדעתי , ספר לא מומלץ לקריאה, אלא אם בזמן טיסה או בהעדר כל אופציה אחרת. פשטני, פונה לקהל יעד אפריקאי או אוכלוסיה שלא רוצה להשקיע. אני מניח שיש להזהר גם מספרי המשך, למרות שלא קראתי אותן.”