“סלמן רושדי קיבל פרסום עולמי כידוע, בגלל החרם והאיומים על חייו שקיבל בגלל סיפרו "פסוקי השטן".
כך שכרגיל אצלי כשנפל לידי סיפרו באנגלית FURY (זעם, חימה וגם סוג של אלת נקמה במיתולוגיה היוונית והרומית) התחלתי לקרוא בו בסקרנות. רושדי יודע לספר סיפור והוא כותב אותו באנגלית עשירה (יותר מדי וגם מפתיעה מבחינתי – זהו סיפרו הראשון שאני קורא) ויש בספר הזה עוד משהו יוצא דופן; הוא מתרחש בניו יורק וזו עיר שלגמרי במקרה, אני מכיר היטב. הוא מתאר בו פרופסור בריטי מלומד ממוצא הודי שכותב לעתים ספרים ומזכיר בצורה חשודה את רושדי עצמו כמובן... אותו פרופסור חש לפתע פתאום את אותה חימה ונוטש פתאומית בנסיבות בלתי מובנות בעליל, את אישתו הבריטית וילדו הקטן שבלונדון ועובר לו בקלות מדהימה לניו יורק, שוכר שם דירה מפוארת ומתחיל שם ברומנים עם שתי מאהבות... העניין הוא שהסיפור עצמו מבחינתי הוא בלתי אמין לחלוטין. ניו יורק המתוארת שם היא ניו יורק של פנטזיה שאיננה קיימת במציאות! בנוסף לכך מכניס רושדי לסיפור פרשת רצח משולש שהוא בודה מדימיונו הקודח, ללא שמץ של אמינות. הסיטואציות המתוארות שם הן מגוחכות. אולי הוא התכוון לכתוב סאטירה אבל לא הצליח לו... בהמשך העלילה המופרכת עובר הפרופסור בעקבות אחת מאהובותיו למדינה הודית זערורית... לא אלאה אתכם בהמשך, אבל למרות האנגלית המצוחצחת והעובדה שהוא יודע לספר היטב, הכל פה מופרך לחלוטין. אני מופתע מעצמי מכך שקראתי את כל הספר הזה עד תומו והתמודדתי עם האנגלית הבלתי אפשרית שלו. בקיצור, יתכן שרושדי הוא סופר נהדר אבל על הספר הזה – אפשר בהחלט לוותר... דרך-אגב הוא גם לא תורגם לעברית. ועוד פעם דרך אגב, לא תאמינו אבל ניסיתי לתת לספר הזה שני כוכבים (ולא שלושה) והדפדפן (או האתר) פשוט לא נתן לי פיזית לעשות זאת! אז איכשהו יצא לי בסוף שלושה כוכבים...”