“ספר טוב המביא בתמציתיות משפטים מפורסמים במהלך ההסטוריה. ברצוני להתיחס לשניים המופיעים בספר ולמשפט עכשווי שאינו מופיע בספר אבל ללא ספק ישמש כתקדים משפטי בעתיד.
המשפט הראשון הוא משפטו של סוקרטס משפט בפני חבר מושבעים בדמוקרטיה האתונאית. שנת 399 לפני הספירה.
התקופה תקופה סוערת באתונה אחרי תבוסה מרה במלחמות הפלפונס. אדם בשם מילטוס נשא את הנאום המרכזי-נאום תביעה במושגים בני זמננו. המשפט מתנהל תחת כיפת השמיים. חבר המושבעים מונה חמש מאות אזרחים. העדויות למשפט מצויות בכתבי אפלטון תלמידו . להגנה ולתביעה זמן מוגבל. הדבר נעשה באמצעות שעון מים.
אשמתו של סוקרטס -לעג לאלים. וקילקול בני הנוער. סוקרטס מנהל את הגנתו בעצמו. טיעונו העיקרי שכאיש המחפש אחר האמת נאלץ להתנהג כזבוב טורדני שיעודו לעקוץ את האנשים, לעורר בהם זעם - האמת לא פשוטה ויש לחפש אחריה ולעיתים לא נעים לגלות אותה. מאות מתלמידיו נמצאים הוא אינו משתמש בהם להשפיע על המושבעים. הוא מנסה לשכנע בכוחות עצמו. בנאום ההגנה שלו מצליח "הזבוב" להרגיז גם את המושבעים הוא אינו משתמש בזכותו לבקש גזר דין חלופי, היה יכול לבקש גלות -לא ביקש. טיעונו לכך שאין זו דרכו כמחנך- כנותן דוגמה אישית להתחנן על חייו ובכך לבגוד במפעל חייו . גזר הדין בדרך כלל מבוצע מידית במקרה שלו נופל הדבר על חג דתי וגזר הדין נדחה בחודש הייתה לו אפשרות להימלט הוא לא ניצל אותה ושתה את כוס התרעלה. דבריו האחרונים מופנים לידידו קריטו הוא מזכיר לו שהוא חייב תרנגולת לאסקוליפוס ובקש לא לשכוח.להחזיר.
הערות שלי א.לסוקרטס הייתה אשה ששמה קסנטיפה שמיררה את חייו. הוא נמלט ממנה בכל הזדמנות לחוצות העיר. לטענתה אינו דואג לפרנסת ביתם מסתובב ברחובות ומפטפט. באחד הימים בשעה שכדרכו "פיטפט" בחוצות היא עקבה אחריו והצליחה לשפוך עליו דלי מים. הוא ניגב את קרחתו ופניו והמשיך . יתכן שהוא דומה בכך לטולסטוי שהיה נמלט מאשתו בכל הזדמנות ומת כידוע עזוב בתחנת רכבת. לאברהם לינקולן שסבל מרות מאשתו בעיקר זעמה על מראהו החיצוני.
סוקרטס העדיף למות מאשר לוותר על עקרונות שהם חלק מהתרבות המתגבשת באתונה ובאיי יוון הפלוסופיה הקלסית ששינתה את דרך החשיבה של האנושות מאז ועד ימינו.
אישית אני מתקשה להבין מה הניע אותו לוותר על חייו, האיש היה גאון. נראה לי וזו השערה מרושעת במקצת ולא כתובה בספרים שרעייתו לא תרמה לרצונו לחיות.

משפט שני הוא משפטו של ישו הרבתי לכתוב על נושא זה אקצר. המשפט הזה התנהל כ:430 שנה אחרי משפטו של סוקרטס בהחלט יתכן שהייתה השפעה ישו הביא למותו מאד אפשרי במתכוון. הוא עלה לירושלים, הוא אמר את שאמר ובעצם לא היה לו חידושים מפליגים, הדברים היו ידועים קדמו לו האיסים , קדם לו יוחנן המטביל ואפילו חכמי ישראל. זו הייתה זו "המחזה" מכוונת במטרה לעורר דעת קהל, בעיקר קרא לשמירת חיים מוסריים. שיביאו"למלכות שמיים" מושג מעורפל. הוא הציג עצמו כמלך היהודים וסכן בכך את בני עמו אילץ אותם לעצור אותו כדי שיפסיק לעורר מהומות.
הכהן הגדול קיפא היה אנוס להסגיר אותו לידי הרומאים, לידי הנציב פילטוס שהיה ידוע באכזריותו, פילטוס היה אכזר אף לטעמם של הרומאים . חי לו חיים טובים בקיסריה מרוחק מהמהומות. בסופו של דבר הגזים הורחק על ידי טיבריוס, הוגלה לצרפת ושם בפקודת קליגולה הזכור לרע "התבקש" להתאבד וביצע את ה"בקשה". אותו פילטוס שפט את ישו משום שלא היה אזרח רומאי. מאוחר יותר פאולוס שהיה אזרח רומאי תלמידו החשוב ביותר ביקש להישפט ברומא והוצא להורג . היחס למעשיו של ישו בהחלט שנוי במחלוקת. ליהודים במהלך ההסטוריה לא ניתן היה לטהר את עצמם, השנאה אליהם גברה ומאחר שהיו מיעוט נרדף כל התכנסות תיאולוגית, היו כאלו רבות במהלך ההסטוריה היתה "מכורה" מראש. יתכן הייתה לו לישו כריזמה רבה בכך אין ספק. יתכן שהאמין בכוחו.בכל מקרה הוא עשה את שעשה כנראה במכוון.
המשפט השלישי הוא משפט שאינו מוזכר בספר והסתיים בימים אלו כאן גזר הדין לא גזר מיתה אבל בהחלט החמיר.
ההבדל בינו לבין קודמיו הוא שבשני המשפטים שהזכרתי ומצויים בספר הייתה תפיסת עולם אדיאולוגיה,
במשפט הנוכחי מדובר בנבחר ציבור שהאמון היה בו רב. וחיים ומוות של רבים תלויים היו בהחלטותיו. אותו נבחר ציבור בבוטות בגד בבני עמו לצורך הנאותיו האישיות. אין כאן שום אידיאולוגיה ולכן זה עצוב ומכעיס. אין כאן שום גילוי של אומץ ציבורי. יש כאן נהנתנות מכוערת, מבישה. החלטת השופט מבטאת היא חלק משינוי מבורך ביחס לאותם אנשים ששכחו לשם מה נבחרו. ומנצלים מעמדם למטרות לא ראויות.”