אני יודעת שזה עלול להישמע מוזר, וקצת טפשי, אבל אני זוכרת את הרגע שבו נולדה בי האהבה. את השנייה המדויקת שבה חשתי צביטה בלב ופרפרים בבטן. ורציתי לצלם את הרגע ההוא, הנפלא. כדי ששיני הזמן לא יגסו בו, כדי שלא יקהה. כשי שלא אשכח אותו. כדי שאם, במקרה, אשכח אותו,יהיה לי איך להיזכר.
למה? אני שואלת את עצמי היום, שלושה ימים לפני סוף החופש, שלושה ימים לפני תחילת שנת הלימודים. האם רציתי מזכרת מאותו רגע יפה בגלל שהלב שלי, אותו לב שנצבט ופרפר, ידע שתהיה זו אהבת קיץ סוחפת ומשכרת, אשר בחלוף חודשיים תסתיים?
"אהבת קיץ", סיפור אהבה ראשונה, ספר ראשון בסדרת "התיכוניסטים", המיועדת לבני-הנעורים.