סיפור תלאותיה של נערה יהודיה בברלין, מאז עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 ועד התמוטטות הרייך השלישי ותום מלחמת-העולם השניה. סיפור שכולו חוויות אישיות מרגשות, שבאמצעותן ניתן ללמוד הרבה על התקופה האפלה הנוראה, ההיא. רק ב-1933 גילו לה הוריה של אינגה דויטשקרון: "את יהודיה!" ובשנים שלאחר מכן הבינה וחשה על בשרה את משמעות הדבר. אינגבורג-שרה - זה היה שמה הרשמי, בכל תעודה ומסמך, בהתאם לחוק הנאצי מ-1938, לפיו כל יהודיה חוייבה לצרף למה את השם "שרה" על-מנת שהכל יידעו כי היא יהודיה. מאז נאלצה להתמודד עם תוצאות החוקים הנאציים. עם פרוץ המלחמה, נמנע ממנה להגר לאנגליה - והנאצים החלו לגרש את יהודי ברלין למזרח, למחנות ההשמדה. הפחד מפני הגורל הבלתי נמנע גבר והלך. ברלינאים טובים הכתירו את איננה ואמה במקומות שונים ומשונים, כך החלה קופה רבת סכנות במסתור, תקופה של מחסור וקשיים יום-יומיים. אך בכל מקום, למרות הכל, נמצאו אנשים, מעטים אומנם, שלמרות הסכנה הגדולה לחייהם החליטו לעזור ליהודים הנרדפים והחביאום מפני השלטונות. ב-1945, עם סיום המלחמה וכיבוש ברלין, נפתחה לפניה הדרך לצאת מהמסתור, אינגה יצאה לאנגליה, חזרה ופגשה שם את אביה, שהספיק לעזוב את ברלין ברגע האחרון, בשבע שנים קודם לכן. אינגה דויטשקרון שהיתה סופרת "מעריב" בבון מ-1958, עלתה לישראל ב-1972. בין הספרים שכתבה: "ישראל והגרמנים" (פורסם בגרמנית, אנגלית וצרפתית) ו"בדמי ילדותם" ספר על גורל ילדים במחנות ובגיטאות שפורסם בשש שפות. "אתה יהודיה!", אשר נקרא במקור, בגרמנית "נשאתי את הטלאי הצהוב", זכה להצלחה גדולה ולא מכבר הופיע גם בצרפתית.