"ומה יש עוד", ספר השירה של הסופרת והמשוררת שָֹרַי שביט, עוסק בפרידה מהורים ובפרידה מילדות שהפכה לזיכרון כמעט מיתי.
הספר מורכב ממספר שירים מצומצם ומדויק, שמזקק את חוויית הלבדות, ההתבגרות והמפגש עם המוות באמצעות שירה אורבנית, דיבורית כמעט, ששורשיה יונקים מן הפרוזה.
שביט אוגדת בספר חוויות קצרות של רגש, שמכנסות בתוכן סיפור חיים שלם.
"ומה יש עוד", שרואה אור כחלק מזכייתה של שביט בפרס "שירה על הדרך" לשנת 2007, הוא ספר השירה הראשון שלה.
בספר היא שבה ומתמודדת עם נושא הילד/הפרט שמתנתק מהוריו והופך לעצמאי בעולם.
היא מנסה לכמת את הכאב שמולידה ההיקרעות מחבל הטבור ההורי, תוך שהיא בוחנת את הפער שבין מי שהיא ביקשה להיות בילדותה לבין מי שהיא צמחה להיות בחייה הבוגרים.
בשירים שבספר ניתן לזהות קשרים ביוגרפיים רחבים עם סיפור חייה של שביט.
בילדותה היא התייתמה מאב ומאם, ונותרה להתמודד לבדה עם קשיי החיים, אך גם עם האתגרים והיופי שבהם.
דרך השירים, ההתבוננות של שביט על העולם ועל המוות נעה בחלל של מרחב וזמן כמבעד לעדשה של מצלמה קולנועית.
הרחובות, הרמזורים, הקברים והשדות שמקיפים את שכונת ילדותה, ניבטים מבין השורות כשהם קרובים וספציפיים, אך גם מתוּוכים ממעוף הציפור ובכך הופכים רחוקים ואוניברסליים.