"דווקא נהניתי ומעולם לא פחדתי", כותבת מישל מזאל על שמונה השנים שחייתה בקהיר יחד עם בעלה, שגריר ישראל. בספר אישי מאד ובהרבה הומור היא מספרת על המציאות שמאחורי הזוהר המדומה של החיים הדיפלומטיים בבירת מצרים. ההתמודדות היומיומית עם קשיי המקום והשפה, הדאגה לילדים המוצאים את עצמם לפתע באווירה עוינת, העמיתים הדיפלומטים הזרים שלא ממש מקבלים את הישראלים בזרועות פתוחות. וברקע, מקהלת כלי התקשורת המצריים התוקפים את ישראל ואת היהודים בטונים הולכים וגוברים. בכל זאת נפלה הסופרת שבי בקסמה של המדינה השכנה הגדולה, על חיי היום והלילה של קהיר והעם הסבלני והחייכן. דרך אינספור סיפורים ואנקדוטות היא מובילה אותנו אל מצרים "שלה", מצרים שלא הכרנו: נסיעות לאורך הנילוס אל כפרים נידחים שכאילו נשכחו בימי-הביניים, ביקור בערי הזבל המקיפות את קהיר ואף הצצה אל כפר המצורעים שליד הבירה - ומאידך הנשפים הנוצצים והחיים בחברה הגבוהה. בתוך כל אלה, מפגש מרגש עם שארית הקהילה היהודית המפוארת של מצרים המנסה לשרוד באווירה הקשה של היום.