בספר נפרסת מורכבותה של האורתודוקסיה היהודית בגרמניה על כל פלגיה, בדור השני לאמנציפציה (1914-1896) – סמוך לפרסום ספרו של הרצל `מדינת היהודים`, ולקראת כינוס הקונגרס הציוני הראשון. בד בבד מתחקה המחבר אחר מאבקה של הציונות הדתית שנוהל בשתי חזיתות: האורתודוקסיה הלא-ציונית והציונות החילונית, ומייחד לו חלק ניכר בספר.

היהדות האורתודוקסית, שהצמיחה בקרבה דגמי-התייחסות שונים לזרמים הלא-אורתודוקסיים, נדרשה אפוא להתמודד עם המגמות השונות מבית ועם העמדות הזרות לרוחה, מחוץ. באופן פרדוקסלי, התמודדות מורכבת זו של האורתודוקסיה – עם הופעתה של הציונות החילונית ופרשנותה ללאומיות, מצד אחד, ועם האידאולוגיה של הציונות הדתית, מן הצד האחר – תרמה לעיצוב זהותה העצמית והפוליטית. בתוך כך מציג המחבר את יהדות גרמניה כרבת-השפעה בעולם היהודי, וכמי שלמרות היקפה המצומצם, מילאה תפקיד מרכזי בתהליך התגבשותו הפוליטית והארגונית, בשל מרכזיותה של גרמניה הקיסרית, וכישוריהם של יהודי גרמניה – בארגון וברמת השכלה גבוהה.

התהליכים הנסקרים בספר – המרתקים לכשעצמם – יש בהם עניין מיוחד בגלל ההשוואה הבלתי נמנעת לתופעות הפוליטיות-האידאולוגיות המתרחשות בימינו.

שם הספר
שליח לעצמו : לזכרון
אני מאמין ציוני
שחרית של אתמול
יומן פאריס - המערכה הדיפלומטית בצרפת 1953-1956
קרב יום : דפי עבר